יעקב ליפשיץ

בוגר המכון לאמנות של קובנה, שם לימד את טכניקות ההדפס. בנוסף אייר ספרי לימוד והציג בתערוכות. לאחר הכיבוש הגרמני גורש לגטו, ב-24 ביוני 1941. למרות שניתנה לו אפשרות לעסוק באמנות, גויס לבריגדות העבודה ועבד בבתי המלאכה שבגטו. בערבים היה מצייר בעליית הגג של מקום מגוריו, שם התגורר עם אשתו ליזה ובתם פפה. בשל אימת האקציות הבריחו יעקב וליזה את בתם למקום מסתור אצל משפחה ליטאית, משפחת זאביעלבייטש, בכפר וירבליס. ביזמת האלטסטנרט לתעד את חיי הגטו, הצטרף לקבוצת אמנים שפעלו יחד במלאכת התיעוד. עם התקרבות הצבא האדום, עודד את אשתו לברוח מן הגטו וסייע לה בכך. עם חיסול הגטו בקיץ 1944 שולח למחנה דכאו ומשם לעבודות כפייה במחנה קאופרינג. בשל התנאים הקשים ומצבו הנפשי הירוד גווע ברעב, במרס 1945.

בדיוקנאות התמקד ליפשיץ בתיאור אינטימי של מכריו. על הדיוקנאות שורה תוגה כבדה, המשקפת את הייאוש ואת חוסר האונים של תושבי הגטו. בעצתה של האמנית אסתר לוריא הטמין בבית הקברות, בכדי קרמיקה, למעלה ממאה מיצירותיו וכן מניפסט אמנותי ותצלומים אחדים. לאחר המלחמה שבו אשתו ובתו לחורבות הגטו ומצאו את יצירותיו במקום המסתור שלהן. ברבות הימים הובאו ליד ושם 73 מדיוקנאות אלה.