הגלריה הבאה במוזיאון מנסה בתחילתה לענות על השאלה המתבקשת: מה ידע העולם ומתי? ונוכח הידיעות, מדוע לא עשה דבר? העולם אכן שתק ושתיקתו מעיקה. העולם שתק נוכח מסעה של ספינה רעועה שעגנה בנמל קושטא ללא היתר ירידה – הסטרומה. העולם שתק נוכח המידע על הרצח. בעלות הברית החליטו שלא להפציץ את אושוויץ על אף המידע על היקפי הרצח במקום. האפיפיור שתק משך המלחמה כולה ולא גינה דבר. אמירתו של המוזיאון בנושא זה הנה כאובה וקשה.
נוכח הרצח וההשמדה היו יהודים שהצליחו לברוח לעבר היערות ולחבור או להקים יחידות פרטיזניות לוחמות. המוזיאון עוסק בבריחה אל היער ובהתמודדותו הייחודית של הפרטיזן היהודי שהצטרף לרוב ליחידה מעורבת. דגש הושם על ממד הלחימה הפרטיזנית, על תחושת הנקמה שפיעמה בלבם ועל הרצון בהצלה ובחיים למרות ועל אף.
מחתרות יהודיות הוקמו גם במערבה ובמרכזה של אירופה. הכוח המניע את כולן הייתה השאיפה להציל יהודים, תוך ניצול כל הפרצות שאפשרו מציאת דרכי הצלה. המחתרות המסועפות בצרפת עסקו בהברחת הגבול לשוויץ ולספרד; הן התרכזו בהצלת ילדים בבתי ילדים ומשגברה הסכנה הם הועברו למשפחות אומנות או הוברחו אל מחוץ לצרפת; המחתרות עסקו בזיוף וכך הצילו רבים אחרים. התצוגה מדגימה בעזרת תמונות, עדויות ומוצגים את דרכי ההצלה, היקפה והסכנות שהיו כרוכות בה.
להצלתם של יהודים היו שותפות מחתרות והתארגנויות במדינות אירופה השונות. דנמרק היא דוגמא יוצאת דופן להתגייסותה של חברה אזרחית לטובת הצלת יהודיה. סירת דייגים אותנטית שהובאה ליד ושם מן הכפר הדני גיללייה מדגימה את דרך ההצלה. תושבי המקום העבירו את היהודים בסירות אלו לסירות גדולות יותר עמן הגיעו לשבדיה הניטראלית. עם כניסתו לחלק זה של התצוגה מבחין המבקר באמרתו של הכומר הפרוטסטנטי אנדרה טרוקמה, מנהיגו הרוחני של הכפר הצרפתי שמבון סור ליניון: "איננו יודעים מיהו יהודי. אנו מכירים רק בבני אדם". הגד זה הנחה רבים מארגוני ההצלה בצרפת, איטליה, בולגריה ופולין, שהמוזיאון סוקר את פעילותם.
למן הקמתו מחויב יד ושם להכרתם ולהוקרתם של מי שזכו בתואר "חסידי אומות העולם". תצוגת המוזיאון בנושא חושפת את המבקר לסיפוריהם של מי שסיכנו את עצמם ואת משפחתם בכדי להציל אדם, משפחה ולעיתים קבוצה רחבה יותר של יהודים. זאת, מתוך אמונה בסיסית בזכותם של בני אדם באשר הם שלא להירדף ולהירצח בידי האחר.
