"עתה ברור כי התפקיד הקשה הזה של שימור הזיכרון ושל העברתו לדורות הבאים לא יוכל להיעשות בידי ההיסטוריוגרפיה בלבד. יש צורך באמצעים נוספים בכדי להניף את המשא הכבד הזה [...] עתה נדמה כי הגיעה השעה להוסיף לשאלה ההיסטורית 'מה אירע' ו'כיצד אירע' שאלה בכיוון אחר: 'איך זה חייב היה להיות?' [...] אסור להשאיר את השואה בתחום המספרים הגדולים והדיבור המוכלל..."
הסופר וניצול השואה פרופ' אהרן אפלפלד, מתוך דברים שנשא בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשנ"ז ביד ושם
הביקור במוזאון החדש לתולדות השואה עשוי לחשוף את המבקרים בו לשאלות ערכיות, חינוכיות, תאולוגיות ופילוסופיות ולתהיות מטרידות ונוקבות שהן מעבר לתיאור האירועים ההיסטוריים: כיצד נהפכה אומה תרבותית במרכזן של אירופה והמאה ה-20 למתכננת ולמוציאה לפועל של רצח המוני של יהודים? מה הופך את השואה לאירוע ייחודי? מה קרה למושגי הטוב והרע לאחר השואה? כיצד תעוצב טראומת השואה בזהותן של אומות העולם ובזהות היהודית והישראלית? כיצד אפשר להנחיל את זיכרון השואה לדורות הבאים? ועוד שאלות רבות אחרות. מרכז הלמידה, שהוקם על יד המכלול המוזיאוני החדש ביד ושם, בסיועם הנדיב של סטלה וסם סקורה מארצות הברית, מסייע למבקרים בו להתמודד עם השאלות ועם התהיות הללו ולאפשר להם לבחון לעומק היבטים שונים שלהן.
מרכז הלמידה נקרא גם "החדר של השאלות הגדולות בעקבות השואה", ואין הוא עוד מרכז מידע ממוחשב שגרתי. חלל החדר מעוצב כך שיגרה את המבקרים לצאת למסע בירור אישי. את תשומת לבם של הנכנסים לחדר מושכת אלומת אור המטילה שאלות, טיפין-טיפין, אל מעגל גדול במרכז החדר. השאלות המוקרנות על רצפת החדר נעות ומרצדות במעגל ויוצרות מעין גלים. המים, הטיפות והגלים ילוו את המבקרים לאורך כל הביקור. טיבן של שאלות גדולות, כמו טיבן של טיפות במקווה מים, שהן יוצרות גלים-גלים של שאלות רבות אחרות.
בתוך החדר מוקרנות 10 עד 20 שאלות המעוררות חשיבה מעמיקה ונוקבת. החדר יהיה פתוח הן למבקר היחיד, הן למשפחות המבקרות ביד ושם והן לקבוצות של מורים ושל תלמידים. חלל המרכז תוכנן כך שיענה על הצרכים החינוכיים של הקבוצות בלי לפגוע בפרטיותם של המבקרים היחידים. לכן תוכנן מקום כינוס במרכז החדר שבו יוכלו הבאים לצפות במצגות מולטימדיה על מסכים גדולים, ובהן מוצגות כמה מן השאלות הגדולות שהתשובות להן מבהירות את טיבו ואת אופיו של המסע המוצע בעקבותיהן. את הדיון הקבוצתי שמעוררת הצפייה במצגות הפתיחה מנחים מדריכים מוסמכים מבית הספר המרכזי להוראת השואה. במעגל חיצוני נפרד מסביב למקום הכינוס המרכזי מוצבות כ-20 עמדות מחשב עם אוזניות, ובהן יכולים התלמידים לעבוד לבד או בזוגות, בקצב עצמאי.
המבקרים יכולים להכיר מגוון של עמדות שמציגים חוקרים, הוגי דעות ואנשי רוח מתחומי דעת שונים בארץ ובעולם על אותן שאלות גדולות. את עמדותיהם אפשר לראות, לשמוע ולקרוא במסע במצגות הממוחשבות. בפרויקט משתתפים ניצולי שואה, אנשי דת והגות, סופרים, אנשי קולנוע, אמנים, היסטוריונים וחוקרים בולטים. בין החוקרים מופיעים ההיסטוריונים הבכירים של יד ושם - פרופ' ישראל גוטמן, פרופ' יהודה באואר, פרופ' דוד בנקיר ופרופ' דן מכמן - וכן פרופ' כריסטופר בראונינג, פרופ' ראול הילברג, פרופ' עומר ברטוב, פרופ' דוד אנגל, פרופ' אברהרד ייקל, פרופ' סטיוון אשהיים, פרופ' ז'ורז' בן שושן ואחרים. ההכרה של מגוון העמדות פותחת פתח לחשיבה ולדיון פורה. המעוניינים יכולים להעמיק במגוון מאגרי המידע והלמידה שפותחו ביד ושם, מאגרים שנגישים גם הם במרכז הלמידה.
מרכז הלמידה הוא פרויקט משותף של מגמת הכשרת המורים, של מגמת ההדרכה ושל מגמת פיתוח חומרי למידה בבית הספר המרכזי להוראת השואה ביד ושם. מעצב - סטודיו מולי בן ששון
