מכתב שהוקרא בטקס בעת ביקור האפיפיור בנדיקטוס ה-16 ביד ושם

בני ובתי אהובי,

את הטורים האלה הנני כותב לכם, ילדי האהובים, בשעה שנמצאים הננו כבר פה, בעמק הבכא, בגטו קובנה, יותר משנתיים. נודע לנו שבימים הקרובים ייחתך גורלנו: הגטו, שבו אנו נמצאים, יחתך ויקרע לגזרים. אם נכחד כולנו או יישאר מעט ממנו, לאלוהים פתרונים.
ברגעים היותר קשים של חיינו אתם, אהובי, הייתם תמיד הגיגנו ומחשבות ליבנו. בלילות הארוכים והשחורים יושבת עמי אמכם האהובה ושנינו חולמים את חייכם ועתידכם. משאת נפשנו לראותכם עוד, לחבקכם ולומר לכם רק עוד פעם כמה קשורים אנו אליכם ואיך יפעם לבנו בעלות זיכרונכם לפנינו. ובאיזה זמן ושעה ביום ובלילה, יקירי, לא יעלה? בעומדנו על ירכתי בור, בשעה שחרב חדה מונחת על צווארנו, רק תמונתכם אהובי היתה לנגדנו ובתואר פניכם ראיתי הכל.
יואל אהובי! היה בן נאמן לעמך. גדול כוח האמונה, היא יכולה להעתיק ולהזיז הרים ממקומם. האמת אהובי, צריכה להיות תמיד נר לרגלך, היא תוליכך ותראה לך את דרך החיים.
שרה, בתי האהובה. הנני סומך, יקירתי, על שכלך הזך ודעתך. אל תחיי חיי שעה ואל תבקשי על דרכך צצים ופרחים. מהר מאוד הם יקמלו ויבלו כשם שבאו. כמה מלאים יופי הם חיים טהורים, חיים אצילים, חיים מלאים תוכן. לכו שניכם כל ימיכם יחדיו, שלובים ואחוזים. אף מרחק לא יפרידכם וכל מאורעות החיים לא יבדילכם.
זכרו שניכם, את אשר עשה לנו עמלק. זכרו זאת ואל תשכחו כל ימי חייכם ומסרו כצוואה קדושה לדורות הבאים.
לרגע הנני עוצם את עיני והנני רואה את שניכם עומדים לפני. הנני מחבק ומנשק אתכם והנני אומר לכם שעד נשימתי האחרונה הנני אביכם אוהבכם.

אלחנן (אלקס)

ב-8 ביולי 1944 חוסל גטו קובנה ואלחנן אלקס נשלח למחנה לנדסברג, שם נספה ב-17 באוקטובר 1944. אשתו וילדיו שרדו.