דבר נשיא המדינה

ברגע הזה - רגע של הוד, של חסד ושל אמת -אפשר לשמוע ממש את פעימות הלב של אומה שלמה, שעומדת בפני שבוע "הימים הנוראים" שלה –  שבוע שמתחיל היום, ויסתיים במוצאי יום העצמאות השבעים וחמישה של מדינת ישראל. אבל השנה היא לא שנה רגילה. ויום הזיכרון הזה הוא לא רגיל. השנה התחושות מעיבות, הכתפיים שחוחות, כמו מעידות על כובד המחלוקת שרובצת עלינו....

אליזבטה גוטמן, ילידת הונגריה, הייתה נערה צעירה כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה. כבר ב-1943, נשלחה אליזבטה יחד עם אחיותיה והוריה, לאושוויץ בירקנאו. הוריה, וּשְלוש אחיותיה הקטנות, נספו במחנה. אליזבטה, נאחזה בחיים, ושרדה. בתום המלחמה חזרה לכפר ילדותה, ונישאה לשנדור ז"ל, שאיבד גם הוא את משפחתו. במשך עשרים שנה הם חלמו לעלות לארץ אך סורבו פעם...

לפני מספר חודשים פנתה מכרה, בת הדור השני, למוזיאון באושוויץ כדי לברר פרטים על קורות אביה, ניצול המחנה. את המסע אל אושוויץ-בירקנאו, את מה שקרה במחנה ואחריו, היא מכירה בעל פה מילדות. היא יודעת לספר על הרעב ועל הסבא הלוחם שמת מרעב בגטו, על האקציה. על האחיות הקטנות של אביה שנקרעו בוקר אחד מאמן, לתמיד. על שקשוק הקרונות ועל אלה שקפאו למוות בקרון...

אחיי ואחיותיי, ניצולי השואה. נר ראשון של חנוכה תש"ד. צריף האסירים בברגן-בלזן. הרבי מבלאז'וב, הרב ישראל שפירא, מברך על הנרות. קולו מהדהד בצריף. הוא מברך את הברכה הראשונה והשנייה, ואז ממשיך ומברך את הברכה השלישית כשקהל גדול של יהודים מצטרף אליו: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". אני עומד כאן בערב הנורא הזה בירושלים הבנויה בירתה...

אחיותיי ואחיי, ניצולי השואה. בליל הסדר תש"ד 1944, התאספה בביתן 18 בברגן בלזן קבוצת יהודים נחושים שלא לאכול חמץ. הרב אהרן יששכר דוידס, רבה של רוטרדם וממנהיגי תנועת המזרחי, שבחר שלא להינצל עם משפחתו ונשלח לברגן בלזן עם קהילתו, הסביר להם שחובתם לעשות מה שאפשר כדי לחיות. כדי לשכנע אותם נטל בידו חתיכת לחם בירך ברכת 'המוציא', ולפני שהכניס...

"מי ייתן ראשי מים ועיני מקור דמעה, ואבכה יומם ולילה, את חללי בת עמי."אנו ניצבים כאן הערב, בדממה כואבת, בבית יד ושם בירושלים, בירת ישראל, ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה. שבעים שנים בדיוק, מאז ה-15 באפריל 1945; ב' באייר תש"ה; יום ראשון אחר הצהרים. היום, בו נכנסו ראשוני החיילים הבריטים, בשעריו של מחנה הריכוז ברגן-בלזן. שמחת השחרור, התחלפה...

השואה לא תשקע בחורהּ הפעור של ההיסטוריה. היא כאן עמנו. לוהטת, ממשית. היא מהדהדת בדורכֵנו על מרצפות האבן שבגטאות. היא רוחפת כרוח רפאים בצריפי המחנות. היא זועקת מהטליתות, מהשערות, מהנעליים, שניתן לראותן מול עינינו. היא לוחשת מהדמעות שיבשו טרם פרידה. היא נשקפת מהתמונות של תינוקות בזרועות אימותיהם. רעש רכבות-הרצח שנדם והוא עודנו הומה באוזנינו....

בערב הזה איננו לבד. בליבנו חיים שישה מליון מבני עמנו. אנחנו עיניהם הזוכרות. אנחנו קולם הזועק. מעיניהם המתות אל עינינו הפקוחות זורמים מראוֹת האימה. וכפי שהיו - כך יִזָּכרוּ.בעינינו צרוב חזָּיוֹן צעדת המוות של 3,002 היהודים ממחנה בּוֹר בּסרבּיה, והדרכים הזרועות בדם, בהרוגים, בטליתות הקרועות, בתפילות שלא נענו. למול עינינו הדומעות ניצבות...

הימים מתארכים. זהו סוף חודש ניסן. וערב יורד על בית ישראל. על הבתים במחנה יהודה, בקרית יובל, בקרית משה, בתלפיות, ברמות ובגילֹה. על גורדי השחקים בתל אביב, על גגות חיפה, על מישורי באר שבע. על מושב מולדת וקיבוץ גרופית, וקריית שמונה. קרני השקיעה נפרדות מתל-חי, מדגניה וממצדה.הערב הזה ירד לפני שעה קלה, גם על אָנְטוֹפּוֹל, על ז'וּרוֹמִין. על רוּדְנִיק...

שישה מיליון יהודים נרצחו ע"י הנאצים ועוזריהם. רק בגלל מוצאם.מיליון וחצי ילדים הושמדו רק בשל שייכותם לעם היהודי. הם נקראו: משה, אברהם, רבקה ולאה - בטרם ידעו משמעות שמם.אחד מכל שלושה מבני עמנו נרצח ב-6 שנים ארורות אלה.לכל קורבן היה שם. לכל נרצח היה עתיד.מכונת ההשמדה הנאצית ביצעה רצח עם, ופשע היסטורי חסר תקדים.מדינת ישראל היא הניצחון ההיסטורי...

שישים ושלוש שנים חלפו מאז סיומה של המלחמה ההרסנית והעקובה מדם מכל המלחמות שידעה האנושות, מלחמת העולם השנייה .הניצחון על גרמניה הנאצית הציל את ערכיו של המין האנושי, והציל את יבשת אירופה משקיעה בעידן של אופל וחורבן . שישים מיליוני בני אדם שילמו בחייהם את מחיר הטירוף הגזעני והתוקפני של גרמניה הנאצית . שישה מיליון יהודים, שליש מבני העם...

"אם אלף שנים ידברו ואלף שנים יספרו,
לְעוֹלַם לא יגמרו לספר את טרבלינקה,
השפה האנושית לא המציאה מלים
שיכולות לספר את טרבלינקה".כך כותבת הסופרת יהודית הנדל .אין, אין מילים היכולות להסביר. אין, אין שפה המסוגלת להכיל.העדויות הנצורות כאן ביד ושם על הר הרצל הם המקור האנושי ממנו אנחנו יוצאים ואליו אנו שבים בבקשנו לנסות, ולו במעט,...

התכנית מעוררת החלחלה הנקראת "הפתרון הסופי" הורידה את העם היהודי לתהומות, אך העם היהודי קם מתוך האפר פצוע אָנוש ושותת-דם והביא לתקומת ישראל. הנאצים המשיכו במלאכת ההשמדה אפילו בימי הקרבות האחרונים, כאשר התבוסה הגרמנית הייתה ודאית. הנאצים עשו הכל כדי גם למחוק את דמותם האנושית של היהודים וגם לרצוח את נפשם. השואה התחוללה בתוך סביבה...

מיליוני בני העם היהודי ברחֲבי העולם ורבים מחסידי אומות העולם ושוחריהם, מתייחדים היום עם זכרם של קורבנות השואה ועם סִבלם של ניצולי השואה. כך אנו נעשה בְכל דור ודור. פִצְעי העם היהודי לא יגלידו לעולם.60 שנה חלפו מאז נטבחו 6 מיליון מבני עם עולם, מאז פסקה המלחמה הגדולה ביותר בתולְדות העולם. מי ששרד וזכה להתעורר אל בוקרו של תשעה במאי 1945 ידע...

1944 הייתה שנה מכרעת במלחמת העולם השנייה. הכוחות הגרמנים נחלו תבוסה אחר תבוסה. אך למרות שניצחון בעלות הברית נראה באופק, גמרה גרמניה הנאצית אומר להשלים את המשימה של "הפיתרון הסופי" ולהשמיד את יהודי אירופה. לשם כך הגבירו הנאצים את מאמציהם לשים ידם עד ליהודי האחרון בטרם תסתיים המלחמה. הם השמידו קהילה אחר קהילה, אדם אחר אדם, בבתים, בגטאות...

ביום זה, כ"ז בניסן, עם ישראל מרכין ראש לזכר ששת מיליוני היהודים שניספו בשואה. זיכרון השואה מלווה אותנו לאורך כל חיינו ודרכנו והינו חלק מזהותנו ותודעתנו כיחידים וכאומה. השואה הינה פצע מדמם בגופו של העם היהודי אשר לא השתקם מטרגדיה זו – לא נפשית ולא דמוגרפית. העם היהודי איבד בכבשני השואה, חלק מהחיים היהודים והשאיר שם במחנות ההשמדה...