יותר ויותר גנאלוגים המחפשים מידע על יהודים שחיו בתקופת השואה פונים למאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה ביד ושם. לננסי דיימונד מוושינגטון שימש מאגר השמות נקודת הפתיחה למחקרה, והוא הוביל אותה במסע חובק עולם לחיבור פיסות המידע על בני משפחתה שהתפזרו לכל עבר בעקבות השואה. המסע הזה שינה את חייה של דיימונד: לא זאת בלבד שהיא חשפה במהלכו עובדות מעניינות על העבר, היא גם מצאה קרובי משפחה המתגוררים בערים שונות ברחבי העולם ושומרת אתם על קשר קרוב.
"עד לפני חמש שנים שם משפחתי מצד אבי עדיין היה בגדר תעלומה עבורי, ואת שם המשפחה של אמי לא האמנתי שיהיה אפשר לגלות כלל", מסבירה דיימונד. ואולם החיפוש הראשוני שלה במאגר השמות בשנת 2008 סייע לה לגלות את שם משפחתה מצד אביה, דשוט, שישה קרובי משפחה שנספו בשואה ובן דוד מבוגר מדרגה ראשונה שחי בישראל, אבשלום דייגי (דשוט) שמו (שמאז הפגישה עם דיימונד הלך לעולמו). בני המשפחה שהתאחדו מחדש ביקרו יחד ביד ושם בשנת 2008 ושומרים על קשרים קרובים מאז, ובכך סייעו לדיימונד לפגוש בני דודים מצד אביה שחיים בישראל ובאוסטריה. עוד מצאה דיימונד בני דודים בקליפורניה, בקולורדו, באריזונה ובארגנטינה והצליחה להרחיב את עץ המשפחה שלה מצד אביה בכ-200 שמות של קרובים.
ההצלחה של דיימונד במציאת קרובי משפחה מצד אביה הניעה אותה לחקור גם את הצד של אמה. "בשנת 2010 כבר הייתי מוכנה לעבוד על העץ של משפחתה של אמי מרומניה, וכמו בפעם הקודמת, מאגר השמות של יד ושם היה נקודת הפתיחה למחקר שלי", מסבירה דיימונד. "אחרי שסרקתי מפקדי אוכלוסין אמריקניים ורישומים של ספינות מהגרים, התברר לי שאם סבתי מצד אמי הייתה ארנסטינה שוורץ (בריסיאנר) מבוטושאני ולא כפי שחשבתי עד אז, אסתר שוורץ מבוקרשט. פניתי שוב למאגר השמות כדי למצוא את האיות הנפוץ ביותר של שם נעוריה, בריטשאנר, לפני מלחמת העולם השנייה. החיפוש הוביל אותי לשני קרובי משפחה צרפתים, יוסף וליסה בריסיאנר שנולדו בבוטושאני ונרצחו באושוויץ". עד מהרה גילתה דיימונד עוד קרובת משפחה, ניקול בריסיאנר קמינאד שמתנדבת ליד ושם, ונסעה לפריז כדי לפגוש את בת דודתה. בפגישתן גילו השתיים שיש להן תחומי עניין משותפים. "בזכות העזרה שקיבלתי מניקול ומקרובי משפחה אחרים שהתגלו לא מכבר בארצות הברית ובצרפת ומקרובת משפחה אמריקנית אחת שחיה בבלגיה, בנינו את עץ המשפחה של משפחת בריסיאנר ולמדנו רבות על המורשת של משפחתנו", מספרת דיימונד. "לראות את התצלומים הישנים של הורי הסבים ובני הדודים שלי בפעם הראשונה הייתה חוויה מדהימה".
אחת מגולות הכותרת במחקר של דיימונד הייתה ביקורה במאי האחרון בבוטושאני, עיירת מולדתה של משפחתה מצד אמה ברומניה. גם שם, כמו בישראל, היא מצאה קרובי משפחה מצד אמה. "באחד מלילות שבת מצאתי את עצמי במניין קטן של גברים קשישים המתפללים בבית הכנסת הגדול של בוטושאני – בית הכנסת היחיד שנותר על תלו מיותר מ-70 בתי כנסת שהיו לפני מלחמת העולם השנייה. דפדפתי בספרי תפילה בני כ-120 שנים, כלומר בני התקופה שבה הורי הסבים מצד אמי, סולומון וארנסטינה שוורץ, וסבתי, כשהייתה ילדה, התגוררו בעיר הזאת".
המסע הבין-לאומי של דיימונד – "להבין את סיפורה של משפחתי ואת עצמי" – נמשך, אך חשוב לה לזקוף את הדבר לזכותו של אחד המשאבים העיקריים שתרמו להעשרת חייה. "מאגר השמות הוא משאב חיוני למחפשים ללמוד יותר על השורשים שלהם. במקרה שלי, שני שמות משפחה מקוריים אבדו במשך שנים רבות, ולכן מעולם לא הכרתי את בני הדודים שלי. הקשרים בתוך משפחתי נחלשו עם הזמן, בעיקר בענפים כמו שלי שחיו הרחק מהשאר. עכשיו אנחנו יודעים מיהם קרובי המשפחה שנספו בשואה, ואנחנו יכולים לחלוק את האבדן – כמו הרבה שמחות – יחד".
