בפברואר 2007 פנה להיכל השמות ביד ושם פטר קרנס, בשמו של מר אופדאם מהולנד, וביקש עזרה באיתורה של אישה ששמה יהודית היימנס. "הוא כתב לנו כי הוא הציל את יהודית כשהייתה תינוקת ומצא במאגר השמות את שמה בדף העד שמילאה על אביה (יעקב חודמה ואן אמרונגן) לפני 18 שנה", מספרת רימה לרמן שטיפלה בפנייה. "מר אופדאם הכיר את הוריה של יהודית כשחיו בשכנות לפני המלחמה". ימים ספורים לאחר מכן איתרה רימה את מספר הטלפון של יהודית וסיפרה לה על פנייתו של מר אופדאם.
"פחדתי מאוד, לא ידעתי איך לקבל זאת", אומרת יהודית. "ידעתי על משפחה אחרת שהחביאה אותי, אבל לא ידעתי על קיומו של אופדאם. את הוריי לא הכרתי. כשהייתי תינוקת הם שמו אותי בקור כלבים בחוץ עם בקבוק חם בתוך החיתולים כדי שלא אמות מקור". יום לאחר שיחת הטלפון מיד ושם התקשרה יהודית למר אופדאם: "היה שקט בצד האחר של הקו. הוא כמעט לקה בהתקף לב, אדם בן 86. הוא מאוד התרגש, ואני לא יכולתי לחכות. שבועיים לאחר אותה שיחה נסעתי להולנד", מספרת יהודית.
יאן אופדאם גר בבוכרכר, עיירה קטנה בצפון הולנד. "קשה לתאר את המפגש אתו", ממשיכה יהודית. "בקור אימים יצא לקראתנו זוג קשישים. היו חיבוקים ונשיקות. הוא הסתכל עליי ואמר לי: 'את יודעת? את דומה לאימא שלך. בדיוק אותם פנים', והמשיך: 'אבל בהתנהגות את כמו אבא, גם הוא היה נמרץ וספונטני'".
עוד גילתה יהודית כי אופדאם לא רק הביא אותה, התינוקת, למקום מבטחים אלא גם עשה כל שביכולתו כדי שתישאר בחיים. בגלל מצבה לא היה אפשר לרשום אותה במרשם האוכלוסין ולקבל בעבורה תלושי מזון שחולקו לתושבים בזמן המלחמה. "מר אופדאם היה גונב תלושי מזון בשבילי כדי שאחזיק מעמד", סיפרה יהודית.
תחילתו של הסיפור במאי 1989, כשיהודית נסעה ליד ושם עם בנה אורן שהיה אז חייל: "מילאנו יחד דף עד על הוריי ואחי. התמונה הזאת של בני במדי צה"ל עוזר במילוי דפי עד על הוריי חרותה במוחי עד היום", יהודית מספרת. "הייתי גאה כל כך באותו רגע, כל עברי הכאוב עבר לנגד עיניי, הרגשתי כאילו נסגר מעגל". בזכות אותו דף עד הצליח יאן אופדאם למצוא את אותה תינוקת שהציל. בזכות אותו דף עד הצליח יאן אופדאם למצוא את אותה תינוקת שהציל.
