64 שנים לאחר סיום מלחמת העולם השניה, נעמי שלומוביץ, ניצולת שואה החיה בדירפלד, פלורידה, אשר איבדה את מרבית בני משפחתה בשואה ראתה לראשונה תצלום של אביה ומצאה בן דוד ומשפחה שלא ידעה על קיומם – ג'ראלד שור, תושב רעננה שעלה לישראל מארה"ב ובני משפחתו.
זישה כץ, סבה של נעמי, היה שחקן מפורסם בתיאטרון היידיש של ורשה. בקיץ של שנת 1939, הוא נסע לניו יורק יחד עם להקתו למסע הופעות ממושך. בעת שהותו בניו יורק, זישה בן ה-47 נשאר אצל משפחת שור ולן בחדרו של בן דודו הצעיר ממנו בשנים רבות, ג'ראלד בן ה-11. בלילה, כשהיה שב מהופעותיו, היו השניים קושרים שיחה עמוקה וכך נרקמה ביניהם ידידות חזקה.
בצל השמועות על מלחמה הולכת וקרבה מיהר כץ לשוב הביתה אל אשתו טופשה, ילדיו בועז ויעקב וכלתו חנה. במהלך המלחמה, נותק הקשר בין משפחת כץ ומשפחת שור, עד שב-1942, משפחת שור קראה בעיתון מקומי בשפת היידיש על התאבדותו של השחקן הנודע זישה כץ, אשר נטל את חייו לאחר ששמע כי בני משפחתו נרצחו. למעשה, יעקב ואשתו חנה הצליחו, ללא ידיעתו, להימלט לרוסיה, שם נולדה בתם זיסל (כיום נעמי). יעקב נפטר בשנת 1943 בסיביר כאשר בתו זיסל, שנקראה על שם סבה זישה, היתה עדיין תינוקת.
לאחר המלחמה, אביו של ג'ראלד חיפש אחר ניצולים ממשפחתו ואף פרסם מודעות בעיתונים בשפת היידיש שראו אור באירופה על מנת לאתרם. הוא הצליח לאתר רק 3 בני משפחה ששרדו את המלחמה ובמשך למעלה מ-60 שנים הם היו משוכנעים שפרט להם לא היו ניצולים נוספים מבני משפחתם.
מת'יו, נכדה של נעמי, תכנן לחגוג את בר המצווה שלו בישראל יחד עם הוריו, סבו וסבתו ואחותו. כחלק מההכנות לטיול, ביקרה בתה של נעמי, פני גלייזר מלונג איילנד שבמדינת ניו יורק, באתר האינטרנט של יד ושם. קישור אל המאגר המרכזי של שמות קורבנות השואה שהופיע באתר צד את עינה של פני והיא ביקשה לבדוק אם סבא רבה שלה מונצח במאגר. "ראיתי את דף העֵד לזכרו וחשבתי לעצמי שלא אני ולא אמי מסרנו אותו. אז מי יכול היה למסור את הדף?" בתחתית הדף היתה החתימה הבאה: "ג'ראלד שור, בן דוד". פני החליטה לחקור עוד ונדהמה לגלות שלג'ראלד יש דף פרופיל בפייסבוק. משם הדברים כבר התגלגלו במהירות. השניים התכתבו ביניהם באמצעות הדואר אלקטרוני ואישרו שהם אכן בני דודים. מאז ועד היום, שתי המשפחות שומרות על קשר הדוק, ואף בילו יחד 3 שבועות בישראל. זמן קצר לאחר התגלית, ג'ראלד שלח מכתב נרגש ליד ושם:
"... במשך למעלה מ-60 שנים סברנו שרק 3 מבני משפחתנו שרדו את השואה. ביוני 2009 נדהמתי לקבל מכתב בדואר האלקטרוני מאישה בשם פני אשר כתבה לי בזו הלשון: " אני נינתו של זישה כץ. האם ייתכן שאתה בן דודי?"
... היא הוסיפה שלמרות הידיעות שגרמו לזישה להתאבד, בנו יעקב ואשתו חנה הצליחו להימלט לרוסיה במהלך פלישת הנאצים לפולין. חנה ילדה את בתם ב-1942 והם קראו לה זיסל, על שם זישה כץ. יעקב נפטר ב-1943 אך חנה וזיסל הצליחו לשרוד את המלחמה. לאחר המלחמה ניסתה חנה לאתר קרובי משפחה ממשפחתו של בעלה המנוח אך בלא הצלחה. זיסל, כיום נעמי, היגרה לארצות הברית וכיום יש לה שני בנים וארבעה נכדים. בשבוע הבא, מגיעים נעמי ובני משפחתה לישראל לרגל בר המצווה של הנכד מת'יו והם ייפגשו עם לא פחות מחצי תריסר בני משפחה חדשים! אנחנו מאושרים. אני יכול להבטיח לכם כי זכרו של זישה כץ, יעטוף את כולנו.
אנו מודים ליד ושם על כך שאיננו מניח לעולם לשכוח את זכר הנספים בשואה ועל כך שסייע לנו להתאחד עם בני משפחה שעל קיומם אפילו לא ידענו."
סינטיה וורצלובסקי, מנהלת פרויקט איסוף שמות קרבנות השואה, ארגנה ביקור מיוחד עבור בני המשפחה ביד ושם. ב-31 באוגוסט 2009 ארע האיחוד מחדש ביד ושם במסגרתו נערך טקס מרגש בבית הכנסת ביד ושם. המשפחה הקריאה את שמותיהם של הקרובים שנספו בשואה, שמחה במציאתם של הקרובים ששרדו וחגגה את בר המצווה של מת'יו בירושלים.
נעמי הנרגשת אמרה בדמעות שהיא חשה עצב מהול בשמחה. מצד אחד היא נזכרה בסבה ובאביה שנרצחו ומצד שני חגגה את בר המצווה של נכדה. "כל חיי חלמתי למצוא תמונה של אבי, עכשיו בפעם הראשונה ראיתי את פניו בתמונה... זהו נס שמצאתי משפחה נפלאה."
פני נזכרה שכאשר מצאה את דף העֵד ואת משפחתה החדשה "הכל לפתע הסתדר במקום. מתוך הריק מתגלה היש מאין. אני אסירת תודה על כך שיד ושם אפשרו לאיחוד הזה להתרחש הזה בזכות אותו הקישור למאגר השמות."
מת'יו דיבר בלהט על הצורך לחזק את הזהות היהודית ואחד האחיינים של זישה, אשר מתגורר בישראל, ציין שבעבורו "יד ושם מהווה את יסודות העבר עליהם יבנה העתיד."
ג'ראלד שור נזכר בקיץ שבילה עם זישה ואמר: "היום בו נודע לי שנכדתו נותרה בחיים היה מהימים המאושרים בחיי." במשך כשבועיים המשפחות בילו יחד והשלימו פער של 60 שנים. "אני אנצור את השבועיים הללו עד סוף חיי." הוסיף ג'ראלד.
האירוע המרגש עמד בסימן האחדות וההמשכיות של העם היהודי.
