"יום אחד התקשר אליי אדם מאוסטרליה, ויליאם בקינגהם שמו, ואמר לי שיש ברשותו כמה מכלי הכסף של משפחתי. לא האמנתי למשמע אוזניי, שכן אני היחיד שנותר מכל בני משפחתי - עליתי לארץ ב-1935 מריגה", סיפר סיומה סלובין לאנשי יד ושם. הקשר בין ויליאם בקינגהם מאוסטרליה לסיומה סלובין נוצר בזכות המאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה הנמצא מנובמבר 2004 באתר יד ושם באינטרנט.
ויליאם בקינגהם נולד באוסטרליה ב-1958. אמו, ורה בקינגהם לבית קרומס, נולדה בריגה והיגרה לאוסטרליה עם אמה סאלמה קרומס ב-1949. לפני כ-10 שנים הבחין ויליאם כי מקצת כלי הכסף שבביתו אינם מסומנים בראשי התיבות של שם משפחתו. "אמי סיפרה לי כי משפחה יהודית מריגה נתנה אותם לסבתי סאלמה בזמן הכיבוש הנאצי כדי 'לשמור עליהם מפני הגרמנים הארורים'", מספר ויליאם. "היא סיפרה לי גם כי השם של אותה המשפחה היה סלובין וכי סבתי נהגה לפקוד את חנותם ולקנות מהם אריגים לבגדים. היחסים בין משפחת סלובין לסבתי לא היו יחסים רגילים של מוכר ולקוח: הם היו ידידים טובים". ויליאם חש שעליו להשלים את המשימה של סבתו - להשיב לבני משפחת סלובין את כלי הכסף שהפקידו אצלה למשמרת. מהרגע ששמע על סיפורם של כלי הכסף, פעל כדי לאתר את משפחת סלובין. לאחר כ-10 שנים חיפושיו נשאו פרי: הוא מצא במאגר המקוון של יד ושם דף עד שמילא סיומה סלובין על משפחתו ובעזרתו האדיבה של צוות היכל השמות הצליח לפענח את הפרטים שבדף העד. "שמחתי לשמוע שמצאתי את הבעלים האמתיים של כלי הכסף", אומר ויליאם. בשבילי זה היה הדבר הנכון לעשות. אני יודע שזה מה שאמי הייתה רוצה".
סיומה סלובין נולד בריגה בשנת 1916, וכשהיה בן 19 עלה לארץ ישראל לבדו בסרטיפיקט של סטודנט כדי ללמוד בטכניון. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הוא התנדב ל"בריגדה" ונלחם בחזית לוב. ב-1944 הוא נשלח לגבול אוסטריה והבריח יהודים אל תוך איטליה. משם הם הובאו לארץ ישראל. סיומה פעל גם ב"הנוקמים" – קבוצה של חברי "הבריגדה" שנקמו בנאצים. בפגישה עם חבר של אחיו נודע לו על גורל משפחתו: "כך, כשאני עוסק בהברחת יהודים לארץ ונלחם בחזית נגד הגרמנים, מתברר לי כי נותרתי לבדי בעולם, כל משפחתי הושמדה בשואה... חשתי כי עולמי חרב עליי, אך גמלתי בלבי – אני ממשיך לחיות", כתב סלובין.
המשפחה התכנסה לפתוח בידיים רועדות את ה"מתנה" מהעולם שאיננו. "הרגשתי כאב עצום, געגוע שכבר מזמן לא ידעתי שקיים בי וצביטה בלב", מסכם סיומה בן ה-90. "נזכרתי בהחלטתי לשרוד, והעדות לכך היא שתי בנותיי – להן אוכל להוריש את ה'מתנה' מבית אבא ואימא".
