"מאז אמצע שנות ה-90 אני משתמשת בדפי עד כבאמצעי ריפוי. הסיוע לניצולים למסור את הפרטים האישיים עבור היקירים אותם הם מבקשים להנציח מאפשרת להם להוציא מקרבם את כאבם. רבים מהם מוצאים נחמה בידיעה שהם מילאו "שליחות קדושה" בכך שהם אינם מניחים לעולם לשכוח מה שקרה לבני משפחותיהם ולחבריהם שנרצחו בשואה.
כל דף עד משייך שם לקרבן שהיה עד אז אלמוני וממלא את האחריות של הניצולים לשאת את לפיד הזיכרון. הדפים נשמרים בהיכל השמות - "בית קברות מנייר" – אשר משמש מקום מנוחה אחרונה ליקיריהם ומבטיח את זכרם לדורות הבאים. כדבריו של ניצול שואה "הידיעה הזאת מקלה על מכאובי".
התהליך מוליד לעיתים גם תגליות מפתיעות. כך למשל, בשנת 1999 עזרתי לקרול ויינר ז"ל למלא דף עד כחלק מתהליך הריפוי והשיקום שלו. הדבר הוביל לאיחוד מחדש של צאצאיו לאחר מותו – אותו איחוד אחים מרגש של משפחות שליק וגלסברג ביד ושם אשר תיעדתם בסרט. רגעים מחממי לב כמו אלו מדגישים את החשיבות של הכלי הזה ומעניקים השראה לעבודתי המתמשכת עם ניצולי השואה."
מיירה גיברוביץ', מוסמכת בעבודה סוציאלית (M.S.W. )
יועצת ומרפאת
מונטריאול, קנדה
"אני רוצה להודות לך מכל הלב. בעוקבות פגישתנו הצלחתי לעשות מעשה אותו הייתי צריך לעשות מזמן..."
משה אברהם שלכטמן
ניצול שואה מאשדוד
אני ניצול שואה. נולדתי בוורשה ב-1934 ושרדתי את המלחמה כ"ילד מוסתר". מלבד למשפחתי מעולם לא סיפרתי על הילדות ועל ההישרדות. אני מניח שהגיע הזמן לעשות כך עכשיו.
תשלחו לי בבקשה דפי עד למלא.
ניצול שואה מוושינגטון
אני מבקשת להודות לך על המבצע הנהדר שבוצע אצלנו ב"פרוטיאה".
אני אינני ניצולת שואה, אולם נשואה לניצול שואה וכן רוב משפחתי הושמדה בשואה.
הורי עלו לארץ בשנת 1934 כחלוצים להקמת מפעל הטקסטיל "אתא". כך ניצלו מהתופת.
כל משפחתם, הורים,אחים, אחיות, וכל שאר המשפחה שנותרו מאחור הושמדו.
לצערי הדור שלנו בזמנו, לא שאלנו את הורינו פרטים על המשפחה, לכן אין לנו מידע, וכך בשנים האחרונות אני מוצאת את עצמי, עוסקת הרבה באיסוף חומר, שמות, מקומות וכו'. לצורך זה נסעתי כבר מספר פעמים לצ'כיה למקומות מגורי המשפחה ע"מ לחוש טוב יותר קרבה למשפחה שלא הכרתי ולהכיר מקרוב את המקומות בהם חיו. כמו כן לקחתי את ילדי וכמה נכדים להכרת ארץ המקור, צ'כיה, על התרבות היהודית האדירה שבה...
מבצע דפי העדות, בעיני הוא מאין הקמת יד, זכר, לאותם בני משפחה שנספו. אני מרגישה מחויבות לנושא זה ועצם העשייה נותנת לי הרגשה טובה שהמעט שאני עושה חשוב מאוד, לי ובעיקר לדורות הבאים.
אתמול שוב נכנסתי לאתר של יד ושם, וחיפשתי שם מידע על קרובי משפחה. לתדהמתי מצאתי מספר שמות שעד עתה לא היה לי מידע עליהם.
אני כותבת לך כל זאת, על מנת לחזק אותך בתפקידך, ולהדגיש לך עד כמה הנו חשוב.
אני מודה לך ולכל המחלקה שאת עומדת בראשה על פעולתכם.
יישר כח
נעמי תומר
בסיום פגישה עם חבר בן 87 חולה ומרותק למיטה, שאלתי,האם ישנם קרובים שהיה רוצה להנציח את זכרם? אחרי רגע אמר: כן יש שלושה. יצאתי וביד 9 דפי עד.ואז הוא אומר לי."בני תודה רבה, 60 שנה זה רובץ עלי והיום עזרת לי להוציא את זה. אתה עושה עבודת קודש.(יש לי כעת דמעות בעיניים) ומה זה אם לא מלאכת קודש?! ודבר אחרון.רק כשישבנו ביד ושם בפעם הראשונה בחיי יכולתי להגיד לעצמי שאני בן של שורד שואה. עד אז " אני פשוט לא ראיתי כך את פני הדברים."
בני סהר , מתנדב מהתנועה הקיבוצית בני סהר
תודה רבה לכם על ההזדמנות להשתתף בפרויקט כל כך חשוב
זה מכניס הרבה משמעות לחיי
שרון טל
אני בת לניצולי שואה. כל משפחתי, למעט הורי, שהצליחו לחזור "משם", נספתה בשואה. חיי, וכל השקפת עולמי, הם נגזרת של עובדה זו. עכשיו אני מרגישה שמישהו הציב יד למשפחה זו, "יד וירטואלית", אמנם, אבל "יד", לדורי דורות!
אסתר שלו
רמת השרון
(בדואר אלקטרוני)
"היום נהפכתי לנכד. היום נהפכתי לאחיין. מעבר לזמן ולהיסטוריה, מזכיר לנו [...] כיצד אפשר לשים לאל את הניסיון לרצח המוני ולרצח עם בעזרת הכוח המשותף של הזיכרון".
טום טיישולץ, מפיק סרטים, סופר ועיתונאי, העיתון היהודי של לוס אנג'לס
כל הכבוד למפעל החשוב והמרגש הזה, של אתר השמות של הנספים בשואה
עיינתי בו ודמעות שטפו את עיני בלי הפסק
לגבי חלק מבני משפחתי מצאתי אי דיוקים וכפילויות שנמסרו על ידי קרובים שונים האם וכיצד ניתן לתקן
מצאתי מספר תמונות של בני משפחה שלי שנספו כיצד ניתן לצרף אותם עתה
שוב אלפי תודות לכל מי שתרם בצורה כל שהיא למצבה הגדולה ביותר לניספים בשואה
דר פנינה פרנקל
תל אביב
שלום רב!
ברצוני לשאול, אם ישנן תוכניות לעתיד להעלאת העדויות של ניצולי השואה, לרשת האינטרנט.
אין ספק כי הדבר ישמש רבים.
בהזדמנות זו ברצוני לציין כי מאגר השמות שהועלה לרשת הינו מעשה מבורך, ואין ספק כי הוא יתרום רבות למען זכרון השואה בכלל, וזכרון הנספים בפרט.
בהערכה רבה ובתודה מראש
יעקב ע. הוליץ רחובות
לאחר שגלשתי היום באתר החדש, הצלחתי למצוא את בני משפחתי הנרצחים, ויותר מכך, מצאתי באתר "דף עד", שמולא על ידי אבא שלי, בשנת 1957!
כמובן שהתגלית גרמה לי להתרגשות עצומה, לראות את כתב ידו של אבי, שנפטר לפני 30 שנים, על גבי מסך המחשב שלי...ואני לא ידעתי כלל שדף כזה מולא על ידו.
אני בת לניצולי שואה. כל משפחתי, למעט הורי, שהצליחו לחזור "משם", נספתה בשואה. חיי, וכל השקפת עולמי, הם נגזרת של עובדה זו. עכשיו אני מרגישה שמישהו הציב יד למשפחה זו, "יד וירטואלית", אמנם, אבל "יד", לדורי דורות!
העבודה שלכם היא עבודת קודש, והנכם ראויים לכל הברכות והתשבחות!
תודה לכם!
בהערכה רבה,
אסתר שלו
רמת השרון
שלום רב,
ברכותיי על השקת מאגר השמות באינטרנט.
המאגר עזר לי למצוא את שחיפשתי שנים רבות מאוד.
בדפי עד שמצאתי, אשר מולאו על ידי אח של סבא שלי (שלום ספוז'ניקוב) מצאתי שהוא כתב שמוצאם מן העיירה (עיר / קהילה) צוצוויץ (אני מנסה לאיית את השם שכתב באידיש).
ימים רבים אני גולשת באתרים שונים בעולם למצוא את השם הזה באיותים שונים אך ללא הצלחה.
האם מוכר לכם שם כזה?
...אודה לכם על כל פיסת מידע.
שלומית טבקמן
אבן יהודה
למנהלי האתר שלום רב,
תחזקנה ידיכם על עבודת הקודש שאתם עושים.
נכנסתי לאתר ומצאתי עדויות שנתנה אמי ז"ל כבר בשנת 1955 - ולמראה כתב ידה התרגשתי מאוד. העדויות עוררו בי צמרמורת וגרמו לי לדמעות.
לפני כעשרים שנה מצאתי דפי עדות אצל אמי במגירה והם שגרמו לי לכתוב את השיר המצורף כאן - "אצל אמא שלי במגירה" -השיר פורסם בבמות ספרותיות חשובות. אני מרגישה צורך לשתף אתכם בתחושותיי ואם תוכלו לפרסם שיר זה בצורה כלשהי באתר כדי שעוד אנשים יזדהו אתי - אודה לכם.
תודה תודה ושוב תודה על המפעל הנפלא והחשוב הזה,
ועוד - בנוסף לשיר אצל אמא שלי במגירה, אני שולחת לכם שני שירים נוספים לעיונכם העוסקים בשני ניצולי שואה - אבי ואמי שחיו את שארית חייהם תחת ההשפעה המתמדת של הטראומה ההיא.
נורית טל (רוזנפלד)
אשקלון
