במבצע "ברברוסה" – זה היה כינויה של הפלישה הגרמנית לברית-המועצות – החל למעשה מימושו של הפתרון הסופי של השאלה היהודית. מלחמת ההשמד שאסר המשטר הנאצי על הבולשוויזם ועל מי שנתפשו כנציגיו המובהקים – היהודים – הייתה בלתי מתפשרת ונטולת רסן. ארבע עוצבות המבצע - יחידות הרצח הניידות של הס"ס – האיינזצגרופן (A,B,C,D) שטפו את כל האזורים שנכבשו והחלו ברצח המוני של היהודים, באינטנסיביות ובאדיקות. מן האזורים הבלטיים שבצפון – ליטא, לטוויה ואסטוניה, משם לבלורוס, רוסיה, אוקראינה ועד הקווקז שבדרום. הם לא פסחו על שום יישוב שנכבש, סרקו אותו ביסודיות, צדו את היהודים, מילד ועד זקן והוציאו אותם להורג. מעשי הרצח התבצעו ביערות, בבתי העלמין היהודיים, במחפורות טנקים, על גדות הנהרות ובנהרות, בבורות ובצדי דרכים. אלפי בורות ההרג שנחפרו בדרך כלל בידי הקרבנות עצמם, פזורים לעד לאורכם ולרוחבם של השטחים שכבש הצבא הגרמני, בערים ובעיירות, בכפרים ובקולחוזים.
הזוועה נחשפה במלוא היקפה כאשר יישובים אלה שוחררו בידי הצבא האדום. כשהחלו הוועדות הסובייטיות המיוחדות לחקר פשעי הנאצים לחקור את שהתרחש, התברר כי קיבוצים יהודיים שלמים נכחדו. גורלם סופר, במקרים רבים, בידי השכנים המקומיים, בחלקם משתפי פעולה, ורק מתי מעט יהודים ששרדו את אירועי הרצח, נשאו את העדות לדורות.
הפרויקט "'הסיפור שלא סופר' – אתרי רצח של היהודים בשטחים הכבושים של בריה"מ בתקופת השואה" נועד למקד את המבט לעבר היישובים הבינוניים והקטנים בשטחי ברית המועצות לשעבר שנכבשו בידי הגרמנים, לגולל את סיפור ימיהם האחרונים של היהודים שנרצחו, במקרים רבים עד האחרון שבהם, ולהאיר את דרכי הנצחתם.
עבודת האיסוף והמחקר שהמכון הבין-לאומי לחקר השואה ביד ושם מוביל, משלבת בין הדיווחים המעטים הפזורים במקורות שונים לבין קומץ העדויות מפי מי שנחלצו בדרכים שונות מידי המרצחים. כך נוצר מסמך היסטורי חדש המגולל את דרכי הכחדתן של מאות קהילות יהודיות בשטחי ברית-המועצות לשעבר – ואת סיפורם שלא סופר עד כה.
הפרויקט מבוצע בתמיכת ועידת התביעות.
צוות הפרויקט:
ד"ר לאה פרייס – מנהלת הפרויקט וחוקרת
שלומית שולחני – רכזת וחוקרת
ד"ר ארקדי זלצר – עורך ראשי וחוקר
ד"ר ליאוניד ריין – חוקר
ד"ר ישראל כהן – עורך לשוני