רשימת גלן
אנדרה גלן (Andree Geulen-Herscovici), מורה בת 20 בבית ספר בבריסל, נתקלה בפעם הראשונה ברדיפת יהודים כאשר יום אחד הופיע אחד מתלמידיה לבית הספר כשהוא עונד טלאי צהוב על בגדיו.
עד אז, גלן כמו בלגים רבים אחרים, לא נתנה את דעתה לצעדים האנטי יהודים ולרדיפת היהודים. אך ברגע שנוכחה באפליה כנגד תלמידיה, גלן החליטה לפעול. היא הורתה לכל תלמידיה ללבוש סינרים לבית הספר, על מנת לכסות את הסימן המשפיל שנכפה על היהודים.
גלן הפכה לפעילה בהצלת יהודים לאחר שפגשה את אידה סטרנו, חברה יהודיה בארגון הסודי "ועדת ההגנה היהודית", שהיתה זקוקה לשותפה לא-יהודיה שתסייע לה ללוות ילדים יהודים אל מקום מחבואם. לגלן ניתן שם קוד – קלוד פורנייר – והיה עליה לעזוב את בית הוריה ולעבור לגור בפנימייה בה עבדה כמורה. בית הספר היה אחד המקומות שהיו מעורבים מאוד בהחבאת ילדים יהודים. ביוזמתה של המנהלת, אודיל אובארט, הוסתרו בו תריסר ילדים יהודים.
במאי 1943, הגרמנים ערכו פשיטה באמצע הלילה על בית הספר. הפשיטה באה, ככל הנראה, בעקבות הלשנה. התלמידים הוערו ונגררו בכוח ממיטותיהם על מנת לבדוק את זהותם. העיתוי לא היה מקרי – היה זה בליל חג פנטקוסט (חג השבועות הנוצרי), כאשר כל התלמידים הלא יהודים נסעו אל ביתם לבלות את החג עם משפחותיהם. התלמידים היהודים, שלא היה להם לאן ללכת, נותרו מאחור בפנימייה. התלמידים היהודים נאסרו בפשיטה והמורים נחקרו. אנדרה גלן לא פחדה בחקירתה וכאשר החוקר הגרמני שאל אותה אם היא לא מתביישת ללמד יהודים, ענתה ללא היסוס:
"אתה לא מתבייש לנהל מלחמה כנגד ילדים יהודים?"
גלן לא נעצרה לבסוף, אך המנהלת אודיל אובארט ובעלה נעצרו ונשלחו למחנות ריכוז בגרמניה, שם נספו. שניהם הוכרו על ידי יד ושם בתור חסידי אומות העולם.
התקרית לא הרתיעה את גלן מלהמשיך בפעילותה הבלתי חוקית. נהפוך הוא. כאשר עזבה את בית הספר באותו הלילה, היא הלכה לספר לכל התלמידים היהודים שהכירה על הפשיטה והזהירה אותם לבל ישובו אל בית הספר. בתוך כך, גברה מעורבותה של גלן בהצלה והיא החלה להיות מעורבת בפעילות מחתרתית. גלו שכרה דירה תחת זהות בדויה וחלקה אותה יחד עם אידה סטרנו. הקשר עם ארגוני ההצלה נשמר באמצעות תיבות דואר סודיות, כאשר אחת מהן היתה מוסתרת בחנות של עתיקות.
במשך למעלה משנתיים, אנדרה אספה ילדים והעבירה אותם למחבוא אצל משפחות נוצריות ובמנזרים. היא וידאה שהמשפחות מסוגלות לקלוט את הילדים והמשיכה לבקר אותן ולדאוג לצרכיהן. "אידה ואני אספנו את הילדים מהורים שפנו אלינו לקבלת עזרה. אמרנו להורים להכין מזוודה ושתוך יום –יומיים נשוב. אני עדיין בוכה כשאני נזכרת בכל הפעמים שנאלצתי לקחת ילדים מהוריהם – בעיקר אלו הקטנים, בני 2-3 - ומבלי שיכולתי לספר להם לאן אני לוקחת את ילדיהם". כשיצאה למשימה היא היתה משננת את השמות והכתובות בראשה, אך בסתר היא הכינה גם רשימות של השמות האמיתיים לצד השמות הבדויים של מאות היהודים שהיו במחבוא, מהם רבים שלא זכו לראות את הוריהם לאחר המלחמה.
במאי 1944, אידה סטרנו נאסרה ונכלאה במחנה המעבר מכלן. גלן היתה צריכה להסתתר. למרות זאת, היא הסתכנה והלכה לבקר את סטרנו במכלן תוך שהיא משתמשת בשם בדוי וכך גלן המשיכה לבצע את עבודתם עד הרגע האחרון.
לאחר השחרור, גלן לא הפסיקה את עבודתה. עתה פעלה בכיוון ההפוך – להחזיר ילדים ממשפחותיהם האומנות אל חיק הוריהם או קרובי משפחתם. לאורך השנים, שמרה גלן על הקשר עם "ילדיה" והדהימה אותם בכל פעם מחדש כשהיא זוכרת כל פרט קטן על ילדותם במחבוא.
ב-2 בפברואר 1989 אנדרה גלן הוכרה בתור חסידת אומות העולם. 18 שנים לאחר מכן היא שבה לביקור נוסף ביד ושם לרגל כנס בין לאומי של ילדים שהיו במסתור בבלגיה. בטקס מיוחד ומרגש ביד ושם הוענקה לה אזרחות כבוד של מדינת ישראל.
