הברחת ילדים אל מחוץ לגטו
כאשר פרצה מלחמת העולם השניה, אירנה סנדלר (Irena Sendler) היתה עובדת סוציאלית בת 29, ועבדה במחלקת הרווחה בעיריית ורשה. לאחר כיבוש העיר על ידי הגרמנים, המשיכה המחלקה לטפל במספר הולך וגדל של עניים וחסרי בית בעיר. אירנה סנדלר ניצלה את תפקידה על מנת לסייע ליהודים, אך הדבר הפך לבלתי אפשרי לאחר שהגטו נסגר בנובמבר 1940.
כ-400,000 יהודים נדחסו בשטח הקטן עליו הוקם הגטו ועד מהרה התדרדר מצבם עד מאד. תנאי התברואה הירודים והמחסור במזון ובתרופות גרמו למגפות ולתמותה המונית של אוכלוסיית הגטו. אירנה סנדלר, תוך סיכון עצמי רב, רקמה תחבולה כיצד להיכנס לתחומי הגטו על מנת לעזור לגטו הגווע. היא השיגה אשור שאפשר לה להיכנס פנימה על מנת לבחון את תנאי התברואה. לאחר שנכנסה לגטו, יצרה קשר עם גורמים בארגוני הסעד היהודים והחלה לסייע להם. היא סייעה בהברחת יהודים מתחומי הגטו אל החלק ה"ארי" של העיר, ועזרה במציאת מקומות מסתור עבורם.
כאשר הוקם הוועד לעזרת יהודים (ז'גוטה - Zegota), הפכה סנדלר לפעילה מרכזית בו. הוועד הוקם בסתיו 1942, לאחר ש-280,000 יהודים כבר גורשו מוורשה לטרבלינקה. כאשר הוועד החל לפעול, לקראת סוף השנה, מרבית יהודי ורשה כבר נרצחו. אך לוועד היה תפקיד מרכזי בהצלת מספר רב של יהודים אשר שרדו את האקציות הגדולות. הוועד סייע לאלפי יהודים שנאבקו לשרוד במקומות מסתור שונים או שחיפשו מקום מקלט ומימן את מזונם וצרכיהם הרפואיים.
בספטמבר 1943, ארבעה חודשים לאחר שגטו ורשה נהרס ונשרף עד היסוד, מונתה סנדלר לתפקיד מנהלת המחלקה לטיפול בילדים יהודים בז'גוטה. סנדלר, או בשמה המחתרתי יולנטה (Jolanta) ניצלה את קשריה בבתי יתומים ומוסדות לילדים נטושים על מנת לשלוח אליהם ילדים יהודים. חלק גדול מן הילדים נשלחו אל בית היתומים רודז'ינה מארי (Rodzina Marii - "משפחתה של מרי") בוורשה ולמוסדות הדת שנוהלו על ידי נזירות בחומוטוב (Chomotow) וטורקוביץ' (Turkowice), ליד לובלין.
לא ניתן לקבוע את המספר המדויק של הילדים שסנדלר ושותפיה הצילו.
ב-20 באוקטובר 1943, סנדלר נעצרה. טרם מעצרה הספיקה להסתיר ראיות מפלילות כמו למשל כתובות מוצפנות של ילדים שטופלו על ידי ז'גוטה וסכומי כסף גדולים ששולמו לחלק מן המסתירים. היא נדונה למוות ונשלחה לכלא פאביאק (Pawiak)הידוע לשמצה, אך פעילי מחתרת הצליחו לשחד פקידים ולהביא לשחרורה. גם לאחר שעמדה כפסע מן המוות, היא לא נרתעה והמשיכה בפעילותה. לאחר שחרורה בפברואר 1944, ועל אף שידעה שהרשויות עוקבות אחריה, המשיכה סנדלר לפעול למען היהודים. בגלל הסכנה הרבה נאלצה היא עצמה להתחבא. הצורך לפעול בחשאי מנע ממנה, בין השאר, להשתתף בהלווית אמה.
ב-19 באוקטובר 1965, יד ושם הכיר באירנה סנדלר בתור חסידת אומות העולם. העץ שניטע לכבודה עומד בכניסה לשדרת חסידי אומות העולם ביד ושם.
