וילנה בתקופת השואה

וילנה תחת שלטון ליטאי וסובייטי: 19 בספטמבר 1939 – 22 ביוני 1941

ב-19 בספטמבר 1939 כבש הצבא האדום את וילנה. ב-10 באוקטובר 1939 נודע שברית המועצות תעביר את וילנה לידי ליטא העצמאית. עד סוף אוקטובר אפשר היה לעבור לווילנה באופן חופשי ואלפי יהודים ניצלו זאת ועברו משטחי פולין שהיו תחת הסובייטים - לווילנה. בהם היו מנהיגי המפלגות הציוניות, חברי תנועות הנוער וישיבות על רבניהן. באמצע נובמבר 1939 נסגר הגבול בין ליטא לברית המועצות. מאותה עת נעשתה חציית הגבול רק בהברחה.

בשמונה חודשי השלטון הליטאי ברחו לווילנה בין 12,000 ל-15,000 יהודים - רובם משטחי פולין הכבושים בידי הסובייטים - ובהם יותר מ-2,600 חברי תנועות נוער ציוניות. בווילנה החלה פעילות יהודית ענפה והיא הפכה למרכז יהודי חשוב שקיים קשרים עם מרכזים יהודיים בליטא ובעולם, בהם הקהילות היהודיות בשטחי ברית המועצות ובשטחי פולין שהיו בשליטת גרמניה הנאצית. בווילנה התרכזו נציגי מפלגות יהודיות, תלמידי ישיבה וההנהגה הציונית של יהדות פולין. הנהגות תנועות הנוער שהתקבצו בווילנה - הנוער הציוני, השומר הצעיר ודרור החלוץ - הקימו מסגרת גג משותפת: "הקואורדינציה של תנועות הנוער החלוציות". הקואורדינציה סייעה לחברים בהשגת תעודות, דיור ועבודה וכן טיפלה בחלוקת הסרטיפיקטים (אישורי ההגירה) לארץ ישראל. כאלף יהודים יצאו מווילנה בתקופת השלטון הליטאי.

הממשל הליטאי אפשר פעילות תרבותית יהודית ואף סייע לה. שלושה עיתונים יומיים יהודים הופיעו בעיר והוקמה ועדה היסטורית יהודית לגביית עדויות ואיסוף חומר על פעילות אנטי-יהודית בשטחי הכיבוש הגרמני בפולין.

באמצע יוני 1940 עברה וילנה לידי הסובייטים והפעילות היהודית הענפה פסקה. ב-1 ביולי 1940 הוצאו אל מחוץ לחוק כל הארגונים והמפלגות, למעט המפלגה הקומוניסטית. מוסדות יהודיים וציוניים נסגרו, ויהודים בונדיסטים, ציונים ומי שהוגדרו "בורגנים" הוגלו לעומק ברית המועצות, שם נכלאו רבים מהם במחנות מעצר. תנועות הנוער ירדו למחתרת. כל תנועה פעלה בעיקר באופן עצמאי והקואורדינציה חדלה מפעילותה. פליטים יהודים מפולין החלו לעזוב את וילנה, באישור השלטונות הסובייטים ובסיועם של הקונסול היפני סמפו סוגיהרה, הקונסול ההולנדי יאן זווארטנדיק והקונסול הבריטי גנט, שהנפיק סרטיפיקטים לארץ ישראל. כ-4,000 יהודים הצליחו לצאת מווילנה בתקופה הסובייטית. חלקם הגיע דרך מוסקווה לשנחאי שבסין וחלקם הגיע דרך מוסקווה, אודסה ותורכיה לארץ ישראל, ביניהם כ-130 בוגרי תנועות הנוער הציוניות, חלקם עם ניירות חוקיים וחלקם עם ניירות שזויפו עבורם בקן בווילנה.