הגירוש הראשון לאסטוניה
ב-1 באוגוסט 1943 פוטרו כ-3,000 עובדים יהודים שעבדו ביותר מ-100 מקומות מחוץ לגטו. ב-5 באוגוסט פשטה בגטו שמועה שאלפי עובדים ובני משפחותיהם יגורשו לריגה ואנשים לא יצאו לעבודה. גנס הרגיע את הציבור וטען שלא צפויה סכנה לגטו. בבוקר 6 באוגוסט נעצרו מאות אנשים שלא יצאו לעבודה ונלקחו לכלא הגטו. בני משפחותיהם התאספו ליד בית הסוהר ואיימו שיתפרצו פנימה כדי לשחרר את העצירים. כדי למנוע התנגשות אלימה שוחררו העצירים ואלפי אנשים יצאו מהגטו לעבודה. כאשר הגיעו כ-1,000 מעובדי שדה התעופה למקום עבודתם, הוקפו על ידי חיילים אסטונים. העובדים החלו לברוח ולתקוף את החיילים, ואלה ירו בבורחים. כ-20 איש נהרגו במקום, רבים נפצעו וחלק הצליח לברוח. כ-100 עובדים בבסיס חימוש נתפסו על ידי הגרמנים בדרכם לעבודה והובאו לתחנת הרכבת. גנס הגיע לתחנה, הביא מזון ומים לאנשים והבטיח להם שפניהם מועדות לאסטוניה. כ-1,000 איש שולחו לאסטוניה למחנה ואייווארה. ב-11 באוגוסט חזר לגטו הבריגאדיר (ראש קבוצת עבודה) היימאן שיצא עם המגורשים לאסטוניה והביא מכתבים ובהם בקשות שישלחו לעובדים בגדים חמים ומזון.
הגירוש השני לאסטוניה
המִמשל הגרמני דרש עוד 4,000-5,000 אנשים לעבודה באסטוניה והבטיח לגנס שאם מִנהל הגטו יספק את האנשים לא תהינה חטיפות. מנהל הגטו החל ברישום האנשים המיועדים לאסטוניה. ביניהם היו קרובי משפחה של אלה שיצאו בגירוש הקודם וכן חסרי עבודה מבין האנשים שהגיעו מהגטאות שבסביבות וילנה. היו כאלה שהתייצבו מרצונם והיו שנלקחו בכח. ב-24 באוגוסט 1943 יצא המשלוח השני לאסטוניה, בו היו 1,400-1,500 גברים, נשים וילדים.
הגירושים בספטמבר
ב-1 בספטמבר שוב דרשו הגרמנים 3,000 גברים ו-2,000 נשים לעבודה באסטוניה. מִנהל הגטו התקשה לאסוף ולרכז את האנשים. יהודים הסתתרו והייתה התנגשות בין כוחות הביטחון הגרמנים לאנשי המחתרת. ביום זה הוצאו מהגטו 1,300-1,500 גברים למשלוח לאסטוניה
גנס האמין עד הרגע האחרון שיעלה בידו לקיים את הגטו ולהציל לפחות חלק מתושביו עד לנצחון על גרמניה. כמה ימים לפני שנורה בחצר הגסטפו אמר גנס:
אנסה עוד להכפיל את התפוקה בסדנאות כדי להוכיח את יעילותם של היהודים ואולי בזה אציל את הגטו... אבל אם הדבר לא יצלח, אפתח את שערי הגיטו וארשה לכל היהודים לברוח לאן שירצו, ואנחנו נצא האחרונים ונצית את הגטו מכל צדדיו.
גרגורי שור, רשימות מגטו וילנה 1941-1944, עע' 35-36.
ב-23-24 בספטמבר 1943 חוסל גטו וילנה. 1,600-2,000 גברים נשלחו למחנות באסטוניה ו-1,400-1,700 נשים - ללטביה.
בשעה חמש לפנות בוקר... חלק מתושבי הגטו כבר התייצבו ליד השער והובלו לכיכר רוסה. הייתי כמשותק. לא הייתי מסוגל לחשוב אפילו על מוצא מהמצוקה... בכל ימי קיום הגטו הייתי מניח יום יום תפילין לפני צאתי לעבודה ותפילה קצרה בפי. בתפילתי באותו בוקר ניגרו דמעות מעיני. הבכי הפך לקינה כללית... שארית הפליטה של גטו וילנה הובאה לכיכר רוסה. אחרי שהופרדו הגברים מהנשים הועמסנו והובלנו כבהמות בקרונות רכבת חסומים היטב לבל יימלט איש. כ-70 איש נכלאו בכל קרון. דרך חלון זעיר מוקף תיל דוקרני נשמנו מעט אוויר... מדי פעם בפעם טיפסתי על כתפי ז'ואקי והצצתי החוצה. מדי פעם התחלפנו בהצצה. חצינו את וילנה... המסע נמשך כמה ימים. נשתבש לוח הזמן. רק אחרי שלושה או ארבעה ימים הגענו צמאים למים, רעבים ללחם, שבורים ורצוצים לעיירה קלוגה באסטוניה, ששכנה לא הרחק מעיר הבירה טאלין.
מרק דבורז'צקי, בתוך "קבוצת המאבק השניה: סיפורי לוחמים מגטו וילנה", ע' 108
המחנות באסטוניה ובלטביה
באוגוסט ובספטמבר 1943 נשלחו כ-9,000 הגברים, הנשים והילדים האחרונים שנותרו בגטו וילנה למחנות באסטוניה.
באוגוסט ובספטמבר 1943 נשלחו כ-9,000 הגברים, הנשים והילדים האחרונים שנותרו בגטו וילנה למחנות באסטוניה.
מחנה ואייווארה, מחנה הריכוז המרכזי באסטוניה, חלש על כ-20 המחנות באסטוניה. מחנות אלה היו כפופים ל-מנהל מחנות הריכוז של האס-אס (WVHA). בכל אחד מהמחנות הגדולים באסטוניה - ואייווארה, קלוגה ולאגדי (Lagedi) - היו 2,000-3,000 אסירים. במחנות הקטנים היו כמה מאות אסירים. בעלי התפקידים מבין האסירים נהנו מהקלות במזון ובעבודה. הם לא הוסמכו לענוש. בעדויותיהם של שרידי מחנות אסטוניה אין תלונות על התנהגותם. נשים וגברים הופרדו, שערותיהם גולחו והם שוכנו בצריפים רעועים. המזון היה מועט והתנאים היו קשים בהרבה מהחיים בגטו וילנה.
למחנות באסטוניה הובאו גם מאות ילדים, רובם המכריע מווילנה. בני השלוש-עשרה ומעלה עבדו עם המבוגרים במכרות, בסלילת כבישים, בכריתת עצים ובביצורים. בפברואר 1944 נשלחו מהמחנות באסטוניה כ-600 יהודים - זקנים, חולים וילדים - למחנה השמדה בפולין. רוב הילדים עד גיל 13 נכללו במשלוח זה. 1,400–1,700 נשים נשלחו למחנה קייזרוואלד שליד ריגה, לטביה, וגורלן דמה לגורלם של יתר המגורשים לאסטוניה.
בסוף יולי 1944 החל פינוי המחנות הקרובים לחזית הסובייטית. אלפי אסירים פונו למחנה שטוטהוף, בהם הנשים מקייזרוואלד, משם יצאו בינואר 1945 לצעדת מוות מערבה. ב-18 בספטמבר 1944 נרצחו בלאגדי 426 יהודים. למחרת נרצחו בקלוגה כ-2,500 יהודים וביניהם 73 שבויי מלחמה סובייטים ואסירים אסטוניים. כ-80 איש ניצלו בקלוגה.
ב-25 בספטמבר 1944 שחרר הצבא האדום את מחנה קלוגה. בנובמבר 1944 חזרו לווילנה מהמחנות באסטוניה פחות מ-100 ניצולים.
קישורים
