יום א' - ה': 17:00-9:00
יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00
יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל
הכניסה למוזיאון לתולדות השואה תתאפשר רק לילדים מעל גיל 10. אין כניסה לתינוקות בעגלה או במנשא.
יום א' - ה': 17:00-9:00
יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00
יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל
הכניסה למוזיאון לתולדות השואה תתאפשר רק לילדים מעל גיל 10. אין כניסה לתינוקות בעגלה או במנשא.
פעולות שיקום וסעד שהחלו בהן היהודים במלחמת העולם הראשונה נמשכו גם אחריה. בעיר פעל ועד סיוע לפליטים. ארגון "אורט" הקים ארגוני בעלי מלאכה, סייע להם לרכוש ציוד וחומרי גלם ותמך בחקלאות היהודית סביב וילנה. גם ארגונים יהודיים בארצות הברית ובהולנד סייעו ליהודי העיר.
יהודים זכו לייצוג במוסדות העירייה וכך הצליחו להשיג הקצבות לבתי ספר יהודיים ולמוסדות תרבות כגון ייוו"א, ספריות, הקונסרבטוריון והמכון למוסיקה, תיאטרון ועוד.
יהודי העיר המשיכו לעסוק בעיקר בתעשיה, מלאכה, מסחר וכספים. הם היו דומיננטיים ברבים מענפי המלאכה, הביגוד והתחבורה, אך רובם התפרנסו בדוחק. בפעילויותיו לחלוקת מזון ובגדים לנצרכים, ילדים וקשישים הסתייע ועד הקהילה בתמיכה מהג'וינט בארצות הברית ומקהילות ארה"ב ובריטניה. הקהילה תמכה בצרכי דת, חינוך ובריאות.
בין המלחמות הורע מצבם הכלכלי של היהודים. וילנה הפכה לעיר ספר בפולין, וחשיבותה הכלכלית פחתה. בנוסף, תמכה הממשלה בסוחרים פולנים. התחרות עם הסוחרים היהודים הועצמה ועול המסים עליהם הוכבד. ענפי כלכלה שבהם היו היהודים דומיננטיים הולאמו, כגון חלק מענפי הביגוד והעץ, ועל כך נוספו השפל הכלכלי, החרם הכלכלי והאנטישמיות.
בשנת 1933 הוקם בווילנה סניף של מפלגת האנדציה (ND) הלאומנית הפולנית, ובתקנונו הוגדרו היהודים כ"אויבי האזרח הקטן". היהודים הואשמו בהשתלטות על המסחר, התעשיה והמקצועות החופשיים ובנסיון להשתלט על העתונות. הפתרון המוצע היה לגרשם ל"פלסטינה" או לפזרם בעולם. בעיר פורסם עיתון אנטישמי וכן הוקמו קבוצות חמושות שביקשו לפגוע ביהודים. במספר ארועים אלימים בשנות השלושים נהרג יהודי, אחרים נפצעו ונגרם נזק רב לרכוש יהודי. באוניברסיטת וילנה, בה למדו כאלף סטודנטים יהודים, הושפלו התלמידים היהודים והופלו על ידי עמיתיהם ללימודים. ההסתה האנטישמית והאלימות באוניברסיטה נמשכו עד הכיבוש הגרמני. לאחר מכן היה גורל הסטודנטים היהודים באוניברסיטה כגורל יתר יהודי העיר.
שוק הדגים של וילנה המה מאדם. במעבר הצר שבין שורות הגיגיות התהלכו יהודיות מכל הסביבה. לנשי פּוֹפְּלַאוֶה וזַארֶצֶ'ה נודע שמאגמיה של בְּרַסְלַב הביאו דגים קטנים, והן נהרו לחטוף אותם. ידי מוכרות הדגים לא נחו אף לרגע. המכירה התנהלה בקדחתנות. כאן לא הצטרכו להראות את הזימים שהם אדומים, כסימן לטריות, אלא מילאו ללקוח סל בדגי-רקק וזירזו אותו לזוז הלאה.
חומר למחקר פולקלורי, נרשם מפי האישה חנה-מֶרקֶה סוֹלוֹדוּכין, מוכרת דגים בשוק של וילנה:
אם כבר אתה כלב, אז אל תהיה חזיר.
כשביש-מזל שוחט תרנגולת, היא קמה ומסתלקת.
אין משקל הגון יותר מתשעה קבים שיחה.
שישאו אותך [הקברנים] וישירו.
מרפסת רכה שתיפול לך על הראש.
שיתלו כביסה על המעיים שלך.
אברהם קרפינוביץ', סיפורי וילנה (מיידיש – אברהם יבין), 1995, ע' 91. באדיבות הוצאת עם עובד
אנו מודים לך על הרשמתך לקבלת מידע מיד ושם.
מעת לעת נעדכן אותך אודות אירועים קרובים, פרסומים ופרויקטים חדשים.
החדשות הטובות הן שאתר עבר לאחרונה שידרוג משמעותי
החדשות הפחות טובות הן שבעקבות השדרוג אנחנו מעבירים אותך לדף חדש שאנו מקווים שתמצאו בו שימוש
שאלות, הבהרות ובעיות אנא פנו ל- webmaster@yadvashem.org.il