בווילנה היה בית ספר ממשלתי לציור עוד ממחצית המאה ה-19, תחת השגחתה של האקדמיה לאמנות בפטרבורג. הקריטריון היחיד להתקבלות לבית הספר היה כשרון בציור. צעירים יהודים רבים, בעיקר בני עניים, למדו בבית ספר זה. אמנים ידועים ומוכשרים רבים רכשו בו את ראשית נסיונם וחלקם אף זכו למלגות קיום ולימודים מטעם הקהילה.
יהודים רבים היו חברים באגודה הווילנאית לאמנות, בה היו גם רוסים, פולנים, ליטאים ובלארוסים. מזכיר האגודה וממייסדיה היה בר זאלקינד. בתחילת המאה אף הוקם בית ספר לאמנות שימושית, ברוח חזונו של הפסל מארק אנטוקולסקי, בית ספר שהוקם לאחר מותו.
אחרי מלחמת העולם הראשונה שבו לווילנה אמנים רבים מרוסיה. אגודת האמנים הפולניים ייסדה בעיר, בסיוע הממשלה, בית ספר לציור, שרוב תלמידיו היו יהודים. ליד האוניברסיטה בווילנה הוקמה פקולטה לאמנות, שגם בה למדו יהודים. בעיר קמה אגודת ציירים יהודים שערכה תערוכות אישיות וקבוצתיות. בווילנה הוצגו מספר תערוכות של ציירים יהודיים מרחבי פולין.
בין האמנים שנולדו בווילנה או למדו בה היו בוריס (זלמן-דב) שץ, מייסד האקדמיה לאמנות "בצלאל" בירושלים; נחום ארונסון, יליד לטביה שנשלח לווילנה ולאחר לימודיו בה התפרסם בפריז; חרט העץ הווילנאי זלמן סטראז', בן ישיבה בעברו, שזכה לתמיכתו של בעל אחוזה פולני ולפרסים בתחרויות כלל-פולניות, ובתקופת המלחמה המשיך לפעול במוסקווה; הפסל הצעיר י. סמורגון, בן ישיבה לשעבר, כורך ספרים במקצועו, שהחל לפסל ללא הדרכה והציג תערוכת יחיד בה ביקרו כאלפיים איש; הציירים ז'אק ליפשיץ, חיים סוטין, בן ציון צוקרמן ולזר סגל; ניסן טרגר, בנו של חייט עני, שהגיע לארצות הברית ופסלי ראשי הנשיאים שלו הוצגו בבית הלבן; הצייר שמואל בק ורבים אחרים.
וילנה היהודית, על סמטאותיה וטיפוסיה, תפסה מקום נכבד ביצירותיהם של אמני וילנה היהודים.
