המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בראשית המאה העשרים התגוררו בבוברינץ כ-3,500 יהודים – כרבע מכלל תושביה. במלחמת האזרחים ברוסיה (1920-1918) נפגעו יהודי בוברינץ פעמיים מפוגרומים שעשו אוקראינים, 160 יהודים נהרגו ורכוש רב נבזז. בעקבות הפוגרומים ולאחר מכן בשל תהליכי תיעוש ועיור שהתחוללו בברית-המועצות, קטן מספר היהודים בעיר במידה ניכרת, וערב הכיבוש הגרמני ב-1941 נותרו בה 650 יהודים. רוב יהודי העיר התפרנסו בתקופה זו ממלאכות שונות. בין מלחמות העולם פעל בה בית ספר ביידיש.
הגרמנים כבשו את בוברינץ ב-6 באוגוסט 1941. מקצת יהודיה הצליחו להימלט או להתפנות ממנה לפני הכיבוש. ב-10 באוגוסט נורו חמישה מיהודי העיר.
בסוף דצמבר 1941 הוקם במרכז העיר גטו, הוקף בגדר תיל דוקרני, והוצבה עליו שמירה של המשטרה האוקראינית. בינואר 1942, בעקבות בריחתו של יהודי מהגטו, ריכזו הגרמנים עשרה מתושבי הגטו בבית אחד והעלו אותו באש. זמן לא רב לאחר מכן הם החלו בחיסול הגטו. במהלך ינואר ופברואר 1942 הוצאו אל היער הסמוך קבוצות קבוצות של תושבי הגטו – 358 יהודים בסך הכל – ונרצחו שם. בחודשים הבאים נרצחו גם ילדים ממשפחות מעורבות.