בין שתי מלחמות העולם ישבו בקשיוויצ'ה כ-1,200 יהודים – כשני שלישים מאוכלוסייתה. רובם עסקו במלאכה ובמסחר. בעיירה פעל בית ספר של רשת "תרבות". בעקבות כיבוש קשיוויצ'ה בידי הסובייטים במחצית השנייה של ספטמבר 1939 עברו מערכות הכלכלה, החברה והחינוך למתכונת הסובייטית, העסקים הפרטיים בעיירה הולאמו, וקמו בה קואופרטיבים.
הגרמנים כבשו את קשיוויצ'ה ב-1 ביולי 1941. כבר למחרת הוטלו גזרות על היהודים: הם חויבו לשאת טלאי צהוב, נאסר המגע עם לא-יהודים, תנועותיהם הוגבלו, והם גויסו לעבודת כפייה. החלו מעשי התעללות קשים ואף מעשי רצח. באוקטובר 1941 הוקם בפקודת הגרמנים יודנרט שעיקר תפקידו היה גיוס עובדי כפייה וגביית כספים לתשלומי כופר לגרמנים. שבויים סובייטים שהצליחו להימלט באוקטובר 1941 הניחו את היסוד לתנועת פרטיזנים באזור, וצעירים מקשיוויצ'ה הצטרפו אליהם.
לאחר שנודע על האקציה שהייתה בדולהינוב (Dołhinów) ב-30 במרס 1942 ניסו כמה מיהודי קשיוויצ'ה להימלט.
ב-28 באפריל 1942 בשעות הבוקר נכנסו לקשיוויצ'ה אנשי ס"ס חמושים מווילייקה, ובסיוע שוטרי עזר מקומיים ריכזו את היהודים בגן הכנסייה. לאחר שגזלו מהם את רכושם הוצעדו היהודים לשדה מרעה מעבר לנהר סרווץ' (Servac) ורוכזו שם בממגורה. לאחר עינויים ומעשי אונס בידי שוטרים מקומיים העלו הגרמנים ועוזריהם את הממגורה באש, וכ-370 יהודים נשרפו למוות. יהודים שנתפסו במקומות מסתור נורו למוות. היו שהצליחו להסתתר או להימלט.
עובדי כפייה ובני משפחותיהם ועוד כ-80 יהודים שקצתם יצאו ממקומות מסתור שוכנו בשני מבנים שהוקפו בתיל דוקרני וכונו "הגטו הקטן".
במשך הזמן גברו פעולות פרטיזנים באזור ורבו הבריחות מן הגטו ליער. באוקטובר 1942, לאחר פעילות של פרטיזנים סמוך לקשיוויצ'ה, הזהיר האחראי הגרמני בגטו הקטן בחורים מהעיירה שחייהם בסכנה וצייד אותם ברימוני יד. הם ברחו ליער. בבוקר המחרת פוצצו הגרמנים את הגטו הקטן, והיהודים שנשארו בו נרצחו.
