המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Rabka, שלוש נשים יהודיות שהועסקו בבית הספר של ה-SD.
ארכיון יד ושם, 5095

אחרי מלחמת העולם הראשונה חיו ברבקה כ-170 יהודים שהיו כעשירית מתושביה. הם התפרנסו בעיקר ממתן שירותים לנופשים ולמתרפאים במרחצאות שבמקום. בעיירה היה בית הבראה לילדים יהודים. עם השנים ועם התפתחות מוסדות ההבראה גדלה אוכלוסיית היהודים במקום. בתמיכת הג'וינט פעלה בעיירה חברת "ביקור חולים", ורופא שהעסיקה טיפל בעניי הקהילה בלי לגבות מהם תשלום. מעט הסוחרים ובעלי המלאכה היהודים בעיר התאגדו באיגודים מקצועיים. הקהילה תקצבה שיעורי עברית. בעיירה פעל סניף של ההסתדרות הציונית ולידו אולם קריאה, וכן פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות.
הגרמנים כבשו את רבקה בספטמבר 1939 וחייבו את היהודים בעבודת כפייה ובתשלום כופר מפעם לפעם. תנועת היהודים הוגבלה, והם חויבו לשאת סרט זרוע ועליו מגן דוד. חיילים גרמנים נהגו לבזוז את חנויות היהודים ודירותיהם, ולפעמים השתתפו בשוד גם פולנים. לאחר כמה שבועות חטפו הגרמנים 13 יהודים, ועקבותיהם נעלמו.
בסוף 1939 הוקם בעיירה יודנרט בראשותו של זיגמונט בוקסבאום. היודנרט חויב לספק לגרמנים עובדי כפייה.
ב-1941 רוכזו כל יהודי רבקה ברובע נפרד.
הגרמנים ניהלו ברבקה "בית ספר לאנשי משטרת הביטחון והס"ד לאימון בשיטות דיכוי ורצח. עם תלמידיו נמנו גם לאומנים אוקראינים. יהודי העיירה שימשו לתלמידים מטרות חיות, ולשם כך הובאו לבית הספר גם יהודים מיישובי הסביבה ושוכנו בו בתנאים של מחנה ריכוז. רובם נרצחו בתוך זמן קצר. בנרצחים היו גם בעלי מלאכה יהודים מהעיירה.
בפברואר 1942 נצטוו היהודים למסור את כל דברי הפרווה וציוד הסקי. עד מאי 1942 נרצחו בעיירה כ-15 יהודים בעילות שונות.
בסיומה של אקציה שבוצעה בעיירה ב-20 במאי 1942 נורו למוות כ-40 מיהודי רבקה. ב-26 ביוני 1942 נרצחו עוד כ-160 יהודים, ובהם יהודים שהובאו מנובי סונץ' (Nowy Sacz). ביולי 1942 נרצחו ברבקה מאות יהודים ונקברו בקברי אחים.
בין 28 ל-31 באוגוסט 1942 בוצעה ברבקה האקציה האחרונה וחוסלו בה כמעט כל היהודים שהיו בה. כ-200 בני אדם שנשארו לאחר סלקציה נלקחו למחנה עבודה בשלושה מבנים בעיירה, והיתר גורשו למחנה ההשמדה בלז'ץ, דרך נובי טרג (Nowy Targ).