המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בראשית המאה העשרים ישבו ברדומישל כ-7,500 יהודים – רוב אוכלוסייתה. פרעות קשות שנעשו בהם בימי מלחמת האזרחים ברוסיה הגיעו לשיאן ברצח של כ-1,400 מהם בידי הכנופיה של סוקולובסקי (Sokolovski) בין מרס ליוני 1919. עם הנרצחים נמנו האדמו"ר ר' אברהם יהושע השל טברסקי ובנו ר' מרדכי.
בעקבות הפגיעה הקשה בפרעות ולאחר מכן בשל תהליכי העיור והתיעוש ומדיניות השלטון הסובייטי בשנות העשרים והשלושים, הצטמצם מספר היהודים ברדומישל, ובשנת 1939 היו בה 2,350 יהודים – כ-20 אחוזים מאוכלוסייתה אז.
לקראת ראשית שנות השלושים חוסל המסחר הפרטי ברדומישל, וסוחרים רבים הפכו לבעלי מלאכה והתארגנו בקואופרטיבים. בשנות העשרים נפתח בעיירה בית ספר ביידיש, אך בית הכנסת המקומי נסגר – חלק מהמדיניות הסובייטית האנטי-דתית.
הגרמנים כבשו את רדומישל ב-20 ביולי 1941, וההתעללות ביהודים החלה מיד. יהודי העיירה גורשו מבתיהם לגטו פתוח, אך פעם אחר פעם נאלצו לעבור שוב כל אימת ששינו הגרמנים את המקום שהוקצה לו, וכבר מלכתחילה נאסר עליהם לקחת חפצים מבתיהם למקום מגוריהם החדש. ב-7 באוגוסט 1941 רצח זונדרקומנדו a4
110 יהודים, וב-12 באוגוסט רצחו אנשי היחידה הזו עוד 160 יהודים. הגרמנים ריכזו בגטו רדומישל יהודים מכל הנפה, ורבים מתו בו בגלל הצפיפות והרעב.
גטו רדומישל חוסל ב-6 בספטמבר 1941. אנשי זונדרקומנרו a4 ריכזו את כל תושבי הגטו והוציאו אותם לצ'ורני יאר (Chernyi Yar) הסמוך לעיירה. הם רצחו שם כ-1,100 יהודים מבוגרים, ואילו שוטרים אוקראינים רצחו כ-550 ילדים.