המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בפרוץ מלחמת העולם השנייה ישבו ברדושקוביצה כ-1,200 יהודים – כמחצית תושביה. רובם עסקו במלאכה, במסחר ובחקלאות. בעיירה פעלו בית ספר עברי של רשת "תרבות" ובית ספר עברי דתי, וסניפים של תנועות ציוניות שהוקמו בה קיימו פעולות חברה ותרבות. בעקבות כיבוש רדושקוביצה בידי הסובייטים ב-18 בספטמבר 1939 הולאמו העסקים הפרטיים בעיירה ובבתי הספר הונהגה תכנית הלימודים הסובייטית.
רדושקוביצה נפלה בידי הגרמנים ב-25 ביוני 1941. התושבים היהודים נקראו להירשם, ובפקודת הגרמנים הוקם יודנרט ובראשו הועמד קלצ'קובסקי. היהודים צוו לשאת טלאי, תנועתם הוגבלה, והוטלו עליהם תשלומי כופר. יהודים בני 13 ומעלה, גברים ונשים, חויבו בעבודת כפייה.
ב-11 במרס 1942 ריכזו הגרמנים את מרבית יהודי העיירה. קשישים וחולים נורו למוות בבתיהם. יתר היהודים הובלו אל מחוץ לעיירה, ולאחר שצירפו אליהם יהודים מהכפר אודרנקה (Udranka) נערכה בהם סלקציה. רובם נורו למוות, למעט 110 יהודים כשירים לעבודה ובני משפחותיהם. כמה מהיהודים ניסו לברוח ליער; יותר מ-50 מהם נתפסו ונרצחו גם הם, אך כ-200 יהודים הצליחו להימלט. בסך הכל נרצחו ביום זה כ-860 מיהודי רדושקוביצה.
היהודים הכשירים לעבודה ובני משפחותיהם שוכנו בשני בתים, ואלו גודרו בתיל והפכו למעין גטו. את מנות מזונם הזעומות – 250 גרם לחם ליום – נאלצו תושבי הגטו לחלוק עם כ-100 יהודים שנשארו נחבאים במקומות מסתור. בספטמבר צירפו אליהם הגרמנים עוד כעשרה יהודים מגרודק (Grodek) ששרדו מחיסול הגטו שם.
ב-10 באוקטובר 1942, בעקבות פעילות פרטיזנים באזור, ריכזו הגרמנים את תושבי הגטו, ולאחר ירי לתוך הגטו אספו את תושביו, ציידו את כולם בלוחיות זיהוי ממוספרות וציוו עליהם לשאת אותן על גופם, והזהירו שאם יחסר ולוּ אחד מהם יוצאו כולם להורג. למרות זאת בחודשים הבאים נמלטו מהגטו כ-35 צעירים. בעקבות הבריחה אספו הגרמנים ב-7 במרס 1943 את רוב התושבים שנשארו בגטו, כ-260 בני אדם בסך הכל, הכניסו את כולם לגורן והעלו אותה באש.
למחרת האקציה גילו הגרמנים שלוש נשים יהודיות וארבעה ילדים מסתתרים בין הריסות הגטו וירו בהם למוות. 22 יהודים שעוד נשארו בגטו המשיכו לעבוד. חמישה מהם נורו למוות כעבור ימים אחדים. 17 היהודים האחרונים שנשארו בגטו הצליחו להימלט ממנו באביב 1943 והצטרפו לפרטיזנים.