המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בתחילת שנות השלושים של המאה העשרים ישבו ברודקי כ-2,000 יהודים – כמחצית תושביה. מחצית מהמפרנסים היהודים עסקו במסחר, והיו בהם סוחרים גדולים שסחרו ביערות, בעצים ובתוצרת חקלאית. כשליש מהמפרנסים היו בעלי מלאכה ואחדים היו בעלי מקצועות חופשיים – רופאים, עורכי דין ומורים. במקום פעלו מפלגות ציוניות ותנועות נוער.
בספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את רודקי ושלטו בה כשבועיים, אך לקראת סוף ספטמבר העבירו אותה לשלטון הסובייטים. בימי שלטונם פוזרו המפלגות היהודיות ומוסדות הקהילה, המסחר הפרטי חוסל, מפעלים גדולים הולאמו, ורוב בעלי המלאכה אורגנו בקואופרטיבים. כמה פעילי ציבור יהודים גורשו לירכתי ברית-המועצות.
ב-29 ביוני 1941 שבו הגרמנים וכבשו את רודקי ופתחו מיד בחטיפת יהודים לעבודת הכפייה. כמה בתי תפילה הועלו באש. באמצע יולי 1941 נצטוו היהודים בני 15 עד 60 להתייצב למיפקד בכיכר השוק. 39 יהודים, בעיקר משכילים, נרצחו ביער בז'ז'ני (Brzeżany) הסמוך. באקציה שנעשתה ברודקי בנובמבר 1941 גורשו למחנה ההשמדה בלז'ץ כ-800 יהודים.
ב-1 בדצמבר 1941 הוקם ברודקי גטו, ורוכזו בו גם שרידי קהילות הסביבה. בחודשים הבאים מתו כ-500 מתושבי הגטו מרעב ומטיפוס. כמה יהודים ניסו להימלט להונגריה, אך רובם נתפסו ונהרגו. רבים אחרים עסקו בהכנת מקומות מסתור לקראת האקציה הבאה.
הגטו חוסל ב-9 באפריל 1943 בידי יחידת גסטפו מלבוב בפיקודו של אריך אנגלס (Erich Engels). באקציית החיסול נרצחו כ-1,700 יהודים ביער בז'ז'ני, ועוד כ-300 יהודים נשלחו למחנה העבודה ינובסקה (Janowska) שבלבוב. יהודים אחדים הסתתרו ביערות הסביבה, אך רובם נפלו בידי הגרמנים או בידיהם של משתפי פעולה מקומיים ונרצחו.