המכון הבין-לאומי לחקר השואה

ערב פלישת הגרמנים לברית-המועצות ב-22 ביוני 1941 התגוררו בריבניצה כ-3,200 יהודים – כשליש תושביה. בתקופה השלטון הסובייטי התפרנסו רבים מהם ממלאכה, אחרים מחקלאות – היו גם קולחוזים יהודיים – ואחדים היו פועלים בבית החרושת המקומי לסוכר. בעיירה פעל בית ספר ביידיש.
ריבניצה נפלה בידי הגרמנים ב-5 באוגוסט 1941. מספר לא ידוע של יהודי העיירה הצליחו להתפנות או להימלט ממנה מזרחה. בסוף אוגוסט או בתחילת ספטמבר 1941 רוכזו היהודים בגטו. עד סוף 1941 היו בעיירה כ-1,500 יהודים מקומיים.
ב-1 בספטמבר 1941 צורפה ריבניצה לטרנסניסטריה שבשלטון רומניה, ובין אוקטובר 1941 לינואר 1942 שימשה נקודת מעבר לכ-25,000 מגורשים יהודים מבסרביה (Bessarabia) ומבוקובינה (Bucovina); כ-1,500 מהם הצליחו להישאר בה. במועד לא ידוע רוכזו יהודים אלו בגטו עם היהודים שחיו קודם לכן בעיירה, ומספר התושבים בו הגיע לכ-3,000.
תושבי הגטו עבדו בעבודת כפייה – בעלי מלאכה עבדו במפעלים ובבתי מלאכה ממשלתיים ואחדים מהמגורשים הועסקו במשרדי השלטונות הרומניים. בסתיו 1942 נשלחו מקצת תושבי הגטו לסייע זמן מה בעבודות חקלאיות בסביבת ריבניצה.
רבים מתושבי הגטו מתו בו בגלל הצפיפות, המחסור במזון והתפרצות של מגפת הטיפוס. נוסף על כך רצחו הרומנים מפעם לפעם קבוצות מתושבי הגטו. בראשית 1942 נרצחו 48 מתושבי הגטו שיצאו ממנו בלי אישור כדי לחפש מזון. בנובמבר 1942 נשארו בגטו כ-1,080 יהודים בלבד.
ב-17 במרס 1944, כשהתקרב הצבא האדום לעיירה, אפשרו השלטונות הרומניים למגורשים שבקרב תושבי הגטו לשוב לרומניה. למחרת נסוגו הרומנים מהעיירה והעבירו את השליטה בה לגרמנים, ואלה הוציאו להורג יותר מ-200 אסירים בבית הכלא המקומי ובהם יהודים רבים.
הצבא האדום שחרר את ריבניצה ב-30 במרס 1944.