המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין האחרון בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בשומג 226 יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כארבעה אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. היהודים חלשו על סחר היינות בעיירה. הקהילה היהודית בשומג השתייכה לזרם הנֵאולוגי. ב-1942 גויסו יהודי המקום לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944, השתייכו לקהילה הנאולוגית של שומג 192 יהודים.
המינהל ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על בסיס הצווים וההוראות של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-4 במאי 1944 הורה לסלו הוניאדי (Laszlo Hunyadi), סגן הממונה על מחוז זלה, להקים בשומג גטו ל-316 יהודי העיירה וסביבותיה. הצו הבטיח ליהודים חופש פולחן והתיר לכל אדם להביא עמו 50 קילוגרם של מטען אישי. יהודי העיירה ונפת שומג עברו לגטו ב-31 במאי 1944. ב-19 ביוני 1944 הורה הוניאדי לחסן חיסון חובה נגד טיפוס את כל תושבי הגטאות במחוזו.
ב-20 ביוני 1944 הועברו יושבי גטו שומג לזלגרסג (Zalaegerszeg), לאחד ממרכזי השילוח של מחוז זלה, וב-5 ביולי 1944 הם גורשו משם לאושוויץ.