המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בשלהי שנות השלושים של המאה העשרים נמנו בשומילינו כ-370 יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה כ-15 אחוזים. בעיירה פעל בית ספר ביידיש.
משפחות של פליטים יהודים מפולין שהגיעו לעיירה ב-1939 סיפרו על רדיפת יהודי פולין בידי הגרמנים. רק משפחות אחדות, ובהן כמה ממשפחות הפליטים, הצליחו להימלט מהעיירה מזרחה בשבועיים שלאחר פלישת הגרמנים לברית-המועצות. שומילינו נפלה בידי הגרמנים ב-8 ביולי 1941. זמן מה לאחר הכיבוש נרצחו 12 צעירים יהודים ליד כפר סטרינוביצי (Starinovichi).
באוגוסט 1941 רוכזו יהודי שומילינו וכמה פליטים ממקומות אחרים בגטו. לגטו הוקצו עשרה בתים ברחוב בקצה העיירה והצפיפות בו הייתה גדולה. הגטו גודר בתיל דוקרני ושמרו עליו שוטרים בלרוסים. הגברים תושבי הגטו נשלחו לעבודת כפייה. תושבי הגטו הצליחו להשיג מזון מהתושבים הבלרוסים תמורת חפצים ודברי ערך. כמה מתושבי הגטו שלחו יד בנפשם.
הגטו חוסל ב-19 בנובמבר 1941 ותושביו נרצחו סמוך לעיירה.