בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בשטורליהויהי 4,160 תושבים יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה כ-23 אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. יהודי העיר היו מאוגדים בשלוש קהילות: קהילה אורתודוקסית, קהילת סטטוס קוו, וקהילה שהייתה רשומה באופן רשמי כ"קהילה ספרדית", אף שהייתה למעשה קהילה חסידית. בעיר היו בית ספר יסודי יהודי ושני תלמודי תורה ועוד אגודות חברתיות ודתיות.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 מנתה הקהילה הספרדית של שטורליהויהי כ-1,100 יהודים, הקהילה האורתודוקסית – כ-900 יהודים, וקהילת הסטטוס קוו – כ-877 יהודים.
ימים אחדים לאחר הכיבוש הגרמני זימן המפקד הצבאי הגרמני בעיר את רבני הקהילות היהודיות. הוא דרש מהם סכום כסף גדול והורה לפזר את מוסדות הקהילות ולמנות מועצה יהודית. ב-14 באפריל 1944 זימן המפקד הגרמני את מנהיגי המועצה היהודית והודיע להם על הקמת גטו בעיר.
המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על סמך צווים והוראות של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי; על אף פעילותו הניכרת של המפקד הצבאי הגרמני בעיר, כך היה גם בשטורליהויהי. סגן הממונה על מחוז זמפלן, מיקלוש בורנמיסה (Miklos Bornemissza), הורה לראש העיר אינדר ורו (Indar Varo) להקים גטו בעיר. הגטו הוקם ברובע הצוענים, על שפת הנהר רוניווה (Ronyva), ובסביבה הסמוכה שכללה גם את הרובע היהודי. כ-15,000 יהודים נצטוו לעקור לגטו שטורליהויהי, ובהם מרבית יהודי מחוז זמפלן (למעט יהודי סרנץ' [Szerencs]).
ב-15 באפריל 1944 החלו ז'נדרמים הונגרים להעביר את יהודי המחוז אל הגטו בשטורליהויהי. המבצע כולו הושלם בתוך ארבעה ימים. הרשויות חששו בשל הצפיפות הקיצונית בגטו (25-20 נפשות בחדר) ובשל מערכת המים הנחשלת באזור. לאחר ביקורו הרשמי של תת-שר הפנים לסלו אנדרה (Laszlo Endre) ב-24 באפריל 1944, גויסו 15 רופאים יהודים ואחיות יהודיות לטפל בחולים. בבית החולים היהודי בגטו היו 250 מיטות, ובתי חולים ארעיים נוספים הוקמו במבנים של בתי הספר.
בראש המועצה היהודית עמד עורך הדין ליוש רוזנברג (Lajos Rosenberg), הנשיא האחרון של קהילת הסטטוס קוו. חמישה צעירים שירתו בשירות הסדר היהודי. בגטו פעלה גם מאפייה יהודית.
תושבי גטו שטורליהויהי גורשו לאושוויץ בארבעה טרנספורטים שיצאו ב-16, 22 ו-25 במאי וב-3 ביוני 1944. שטחו של הגטו צומצם לאחר כל גירוש.
