המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בסימיאטיץ' כ-3,700 יהודים – כשני שלישים מתושביה – ומרביתם עסקו במסחר ובמלאכה. בקהילה היהודית פעלו שישה בתי מדרש, בית כנסת וחברות צדקה. כמו כן פעלו בעיירה מפלגות יהודיות, ובהן מפלגות ציוניות ואגודת ישראל, ותנועות הנוער שלהן, והיו בקרב היהודים גם קומוניסטים. בתחום החינוך פעלו בעיירה ישיבה, בית ספר של רשת "תרבות" וספרייה יהודית.
סימיאטיץ' נכבשה בידי הגרמנים בתחילת ספטמבר 1939, אך במחצית השנייה של החודש הועברה לשליטת הסובייטים, על-פי הסכם מולוטוב-ריבנטרופ. בימי השלטון הסובייטי נהרו אליה פליטים יהודים רבים מאזורי פולין שנכבשו בידי הגרמנים.
הגרמנים שבו וכבשו את סימיאטיץ' ב-25 ביוני 1941, ובו ביום הוצאו להורג שבעה יהודים מחוץ לעיירה. בימים הראשונים לכיבוש חויבו יהודי סימיאטיץ' לשאת טלאי צהוב, תנועותיהם הוגבלו, והם גויסו לעבודת כפייה. הגיוס לעבודת הכפייה הסתיים לעתים ברצח. בעיירה הוקם יודנרט של 13 חברים ובראשו הועמד ישראל רוזנצווייג. על היודנרט הוטל לאסוף תשלומי דמי כופר ולגייס יהודים לעבודת הכפייה.
ב-1 באוגוסט 1942 הועברו יהודי סימיאטיץ' לגטו מגודר. לגטו צורפו גם יהודים ממיילניק (Mielnik) ועוד ממקומות אחרים, ובסך הכל נדחסו בו בצפיפות קשה קרוב ל-7,000 יהודים. צעירים חברי תנועות נוער ציוניות לשעבר התארגנו במחתרת. מאוקטובר 1941 נדרשו יהודי הגטו להציג על קירות הבתים את רשימת הדיירים בהם.
ב-2 בנובמבר 1942 הקיפו הגרמנים את הגטו והותירו אותו מכותר שבוע. כמה צעירים ניסו להימלט מהגטו באותו שבוע, ואחדים מהם הצליחו בכך. חברי המחתרת שנותרו בגטו רצו לתקוף את הגרמנים, אך נרתעו לנוכח התנגדותם של רבים מהתושבים. ב-9 בנובמבר 1942 בשעות הבוקר גורשו מרבית היהודים, כ-4,500 בני אדם, למחנה ההשמדה טרבלינקה. 290 יהודים קפצו מהרכבת; כ-140 מהם הצליחו להימלט, והשאר נורו למוות או חזרו בלית ברֵרה אל הגטו.
גטו סימיאטיץ' חוסל ב-12 בנובמבר 1942 ואחרוני תושביו גורשו לטרבלינקה. החיפושים אחר מסתתרים ורציחתם נמשכו עד סוף 1943.