המכון הבין-לאומי לחקר השואה

ערב הכיבוש הגרמני התגוררו בשירווינט כ-700 יהודים – כשליש אוכלוסייתה. רוב היהודים התפרנסו ממסחר, מלאכה וחקלאות. בעיירה פעלו בית ספר של רשת "תרבות", בית ספר ששפת הלימוד בו הייתה יידיש וחדרים. בשירווינט נפתחו סניפים של מפלגות ציוניות ותנועות נוער. עם סיפוח ליטא לברית-המועצות ב-1940 הולאמו עסקים פרטיים בשירווינט ונפסקה פעילותן של המפלגות היהודיות.
עם כניסת הגרמנים לשירווינט בסוף יוני 1941 הוצתו בתי הכנסת שבעיירה וספרי קודש חוללו. לאחר שעזבו החיילים הגרמנים את שירווינט והתקדמו מזרחה, תפסו הלאומנים הליטאים את השלטון במקום, ויהודים שנחשדו בקשרים עם השלטון הסובייטי נעצרו ונרצחו. מאמצע יולי 1941 הועסקו יהודים צעירים בעבודות כפייה שונות. במהלך יולי ואוגוסט רצחו הליטאים עשרות מיהודי העיירה.
בסוף אוגוסט 1941 נצטוו יהודי העיירה להתרכז בגטו שהוקצו לו כ-20 בתים בחלק הישן של שירווינט. ניסיונותיהם של הרב אברהם-לייב גרוסברר (Grossberer) וחתנו הרב זונדל קרוק (Zundel Krok) לארגן את חיי היהודים בגטו לא עלו יפה עקב השוד המתמיד של רכושם.
הגטו חוסל ב-18 בספטמבר 1941; היהודים הובלו ליער פיבוניה (Pivonija) ונורו למוות. לאחר האקציה הוצב בכניסה לשירווינט שלט שהכריז עליה "נקייה מיהודים".