המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בראשית המאה העשרים התגוררו בשפולה כ-5,400 יהודים – כמחצית מכלל תושביה. בימי מלחמת האזרחים ברוסיה (1920-1918) נרצחו כ-40 מיהודי שפולה בפוגרומים שעשו בהם כנופיות אוקראיניות ורבים מבתי היהודים נשרפו.
בתקופת השלטון הסובייטי היו יהודים רבים לפקידים ולפועלים במוסדות ובמפעלים ממשלתיים ואחדים עברו לעבוד בחקלאות. בשפולה פעלו "מועצה יהודית ממלכתית" ושני בתי ספר יהודיים. מספר היהודים בשפולה קטן במידה ניכרת בתקופת השלטון הסובייטי, וערב פלישת הגרמנים לברית-המועצות היו בה כ-2,400 יהודים – כ-16 אחוזים מכלל אוכלוסייתה אז.
בשל קרבתה של שפולה למסילת הברזל הצליחו רבים מיהודיה להימלט מזרחה לפני הכיבוש הגרמני. הגרמנים כבשו את שפולה ב-30 ביולי 1941. ב-22 באוגוסט 1941 הוצאה להורג קבוצה של יהודים, כנראה גברים. ב-3 וב-9 בספטמבר 1941 רצח איינזצקומנדו 5, 160 יהודים משכילים. היהודים שנשארו בשפולה רוכזו בגטו מוקף גדר תיל שהגרמנים כינו אותו בהיתול "פלשתינה". תושבי הגטו נצטוו לענוד סרט שרוול, נאסר עליהם ללכת לשוק והם לא קיבלו הספקת מזון סדירה. רבים מהם מתו ברעב.
במרס 1942 גורשו כ-800 מיהודי שפולה למחנה ריכוז סמוך לעיירה. ב-15 במאי 1942 נרצחו כולם בידי שוטרי עזר אוקראינים בפיקוד גרמנים. 13 יהודים מבעלי המקצוע האחרונים שנשארו בגטו שפולה נרצחו בשנת 1943.