המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בראשית המאה העשרים התגוררו בשקלוב כ-5,400 יהודים – כ-80 אחוזים מכלל תושביה. בימי השלטון הסובייטי עסקו רבים מיהודי העיירה במלאכה. עם חיסול המסחר הפרטי בראשית שנות השלושים עברו מקצת היהודים לעבודה בחקלאות, ואחרים עבדו בבית החרושת לייצור נייר שהיה בעיירה. בעיירה פעל בית ספר ביידיש. בשל תהליכי התיעוש והעיור בברית-המועצות ירד מספר התושבים היהודים בשקלוב במידה ניכרת, וערב פלישת הגרמנים לברית-המועצות ישבו בה כ-2,100 יהודים – כרבע אוכלוסייתה באותה העת.
בעקבות פלישת הגרמנים לברית-המועצות גויסו רבים מיהודי שקלוב לצבא האדום. אחרים ניסו לברוח לפנים ברית-המועצות, אך רבים מהם לא הצליחו ונאלצו לחזור על עקבותיהם. הגרמנים כבשו את שקלוב ב-12 ביולי 1941.
כשבוע לאחר הכיבוש הגרמני הועברו מקצת יהודי שקלוב לכפר הסמוך ריז'קוביצ'י (Ryzhkovichi). אחרי סלקציה שנעשתה בהם נורו למוות 84 גברים בני 65-15. כמה מהיתר שוכנו בבתים של יהודים מקומיים; אחרים רוכזו במעין גטו תחת כיפת השמים בכיכר הכפר בריז'קוביצ'י והוצבה עליהם שמירה של שוטרים בלרוסים. מאחר שלא סופק להם מזון, נאלצו היהודים לבקש מזון אצל איכרים בלרוסים.
מרבית היהודים שנשארו בשקלוב רוכזו בגטו שמקומו נקבע ברחוב של בתים הרוסים. תושבי הגטו נאלצו לשאת סרט שעליו מגן דוד צהוב. עוד כ-100 מיהודי העיירה רוכזו בבניין בקולחוז איסקרה (Iskra) הסמוך לעיירה.
גרמנים, פינים ושוטרים בלרוסים הובילו ב-2 באוקטובר 1941 את היהודים שנמצאו בריז'קוביצ'י לעבר הנהר דנייפר, ורצחו את כולם סמוך לכפר זרצ'יה (Zarechye). סמוך לאותו מועד רצחו הגרמנים גם את תושבי הגטו בשקלוב; תושביו ואִתם היהודים מקולחוז איסקרה, 1,459 בני אדם בסך הכל, נלקחו במשאיות לכפר זרצ'יה ונרצחו שם כולם.