המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו באבונייה 315 יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה כשני אחוזים. רוב יהודי אבונייה היו סוחרים ובעלי מלאכה, וכמה מהם היו פקידים בשירות הציבורי. הקהילה היהודית בעיר השתייכה לזרם הנֵאולוגי וקיימה בית ספר יהודי. בימי "הטרור הלבן" שלאחר מלחמת העולם הראשונה רצחו חברי יחידות צבאיות-למחצה של לאומנים הונגרים את גבאי בית הכנסת.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי מיפקד שנעשה בשבוע השני של אפריל 1944 היו בקהילה הנאולוגית באבונייה 275 יהודים.
המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים נכלאו בגטאות וגורשו על סמך תקנות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-12 במאי 1944 הורה ד"ר לסלו אנדרה (Laszlo Endre), סגן הממונה על המחוז, שהיה אנטישמי מושבע, להקים גטאות במחוזו, וב-22 במאי החל המעבר אל הגטאות. בגטו אבונייה רוכזו יהודי העיר ויהודי נפת אבונייה, 324 נפשות בסך הכל.
ב-20 ביוני 1944 הועברו תושבי הגטו לבית החרושת לגפרת הנחושת בקצ'קמט (Kecskemet) ששימש מרכז שילוח. הם גורשו משם, עם יהודים רבים אחרים, בשני טרנספורטים שיצאו לאושוויץ ב-25 ו-27 ביוני 1944.