המכון הבין-לאומי לחקר השואה

במאה ה-18 פעלו באנופול ונקברו בה הרב דב בר ממזריטש, "המגיד ממזריטש" (1704-1722), מראשוני מנהיגיה של תנועת החסידות, ורבי משולם זושא מאניפולי, תלמידו ויורשו. בתקופת השלטון הסובייטי, פעלו באנופול בית ספר יהודי בשפת היידיש ולצידו פנימייה לילדים יהודים מאזור סלבוטה (Slavuta) רבתי, ומספר קואופרטיבים . ב-1926 התגוררו במקום 1,278 יהודים מתוך סך האוכלוסייה של 1,896. ב-1931 הוקמה באנופול המועצה החקלאית היהודית ויהודים רבים עבדו בקולחוז הסמוך. ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בעיירה כ-300 משפחות יהודיות.
אנופול נכבשה ע"י הצבא הגרמני בראשית יולי 1941. זמן קצר לאחר מכן, היהודים נצטוו לשאת טלאי צהוב עם מגן דוד על בגדיהם ולמסור לידי הגרמנים את דברי הערך שברשותם. באותו החודש נרצחו כ- 25 גברים יהודים מחוץ לאנופול. ב-28 ליולי, כ-200 גברים יהודים נוספים נורו למוות מחוץ לעיירה. ככל הנראה בנובמבר 1941, נצטוו יהודי אנופול לעזוב את בתיהם ולעבור לגור ברחוב שהוקצה להם לשם כך. גם יהודי הכפרים הסמוכים: קלפצ'י(Klepachi), ווליקי סקניט (Velikyi Sknit) ודולז'קי (Dolzhki) הובאו לשם. בגטו שררה צפיפות גבוהה וכמה משפחות התגוררו בבית אחד. בינואר 1942 חוסל הגטו באנופול ורב היהודים גורשו משם לגטו (הוגדר גם כמחנה) בעיר המחוז סלבוטה. ב-26 ליוני 1942, בעת חיסול הגטו בסלבוטה, נרצחו בה היהודים שהובאו מאנופול יחד עם יהודי סלבוטה, ברזדוב (Berezdov) וקרסנוסטב (Krasnostav). מספר בעלי מלאכה וגברים שהיו כשירים לבצע עבודות כפייה, הושארו תחילה בגטו אנופול, ונלקחו משם מדי יום ע"י המשטרה האוקראינית המקומית לעבודות כפייה שונות בעיירה ובסביבתה. לאחר זמן מה, רובם הועברו לגטאות בסלבוטה ושפטובקה (Shepetovka), היתר נורו ליד המרפאה המקומית. אנופול שוחררה בינואר 1944.