המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם התגוררו בזלוצ'ב כ-1,950 יהודים – 40 אחוזים מכלל האוכלוסיה - רובם עסקו במסחר עם הכפרים הסמוכים ובמלאכה. עם תום מלחמת העולם הראשונה נוסדו במקום סניפים של המפלגות הציוניות: מזרחי, פועלי ציון ימין ושמאל, הציונים הכלליים, ותנועת הנוער "השומר הצעיר". כמו כן קיימו סניפים בעיירה מפלגות הבונד ואגודת ישראל שפתחה בית ספר לבנות של רשת "בית יעקב", אחרים היו פעילים בתא המקומי של המפלגה הקומוניסטית. ליד הקהילה פעלו חברות "לינת הצדק" ו"ביקור חולים".
בתחילת יוני 1931 תקפו פורעים אנדקים וגורמים מקומיים נוספים את יהודי זלוצ'ב בפוגרום שנמשך יומיים. המשטרה הפולנית בלמה את המשך המתקפה אך מאות בתים נפגעו, הרכוש נבזז ועשרות יהודים נפצעו.
הצבא הגרמני כבש את זלוצ'ב ב-3 בספטמבר 1939, ועם כניסת החיילים לעיירה נרצחו ביריה כ-200 מתושביה, יהודים ופולנים. חלק ניכר מן הבתים הוצת ויהודים רבים שנותרו ללא קורת גג עזבו את העיירה וחיפשו מקום מקלט ביישובים אחרים, בעיקר בערים הגדולות. עם סיפוח האיזור לרייך גורשו חלק ניכר מן היהודים שהתגוררו באותה עת בעיירה למחוז לובלין שבגנרלגוברנמן. לא ניתן לקבוע כמה יהודים נשארו בזלוצ'ב לאחר הגירוש, לא מן הנמנע לקבוע כי השלטונות השאירו במקום את בעלי המלאכה, המומחים ומשפחותיהם.
הגטו בזלוצ'ב הוקם בפברואר 1940. בגטו התגוררו 368 יהודים תושבי העיירה ויהודים מן הכפר הסמוך קלונובה שהובאו לשם, כנראה, במרס 1940. הם רוכזו בבתים לאורכו של רחוב אחד והוא הוקף בגדר תיל. הגטו בזלוצ'ב חוסל במאי-יוני 1942 ותושביו נרצחו בחלמנו.