המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין מלחמות העולם חיו בבירז' כ-3,000 יהודים – כשליש מאוכלוסייתה. רוב בתי העסק בעיירה ורבים מהמפעלים היו בבעלות יהודים. שנים אחדות פעל בעיירה ועד קהילה ובו 15 חברים שנבחר על-פי חוק האוטונומיה ליהודים שחוקקה ממשלת ליטא העצמאית. בבירז' פעלו מוסדות חינוך יהודיים של "יבנה" ושל "תרבות" וכן ישיבה וכמה חדרים.
בין מלחמות העולם הורע מצבם הכלכלי של יהודי בירז' בגלל לחצים אנטישמיים ותחרות עם שכניהם הליטאים, וניכרה ירידה גם בפעילותם החברתית והתרבותית. בימי השלטון הסובייטי הולאמו מקצת העסקים, מוסדות החינוך היהודי הוסבו למוסדות ממלכתיים, ושפת ההוראה בהם הייתה יידיש. כל הארגונים הציוניים פוזרו וכמה ממוסדות הקהילה נסגרו.
ב-26 ביוני 1941 נכבשה בירז' בידי הגרמנים, וליטאים אנטישמים החלו מיד בהתנכלות ליהודים ובמעשי רצח.
ב-26 ביולי 1941 נצטוו כל יהודי בירז' לעבור לגטו שהוקם בכמה סמטאות סביב בית המדרש ובית הכנסת. בעת המעבר לגטו נרצחו כמה גברים יהודים.
ב-8 באוגוסט 1941 הובלו כל תושבי הגטו ליער אסטרווה (Astrava) הסמוך ונרצחו שם, וגופותיהם הושלכו לבורות שחפרו קודם לכן גברים יהודים. לפי דוח סובייטי משנת 1945, נרצחו בטבח כ-2,400 יהודים ובהם כ-900 ילדים.