בראשית המאה העשרים התגוררו בביילאיה צרקוב כ-18,700 יהודים – כמחצית מכלל תושביה. במלחמת האזרחים ברוסיה (1920-1918) נפגעו יהודי ביילאיה צרקוב קשות, ויותר מ-300 מהם נרצחו בידי חיילים אוקראינים וחיילי הצבא הלבן (אנטי בולשוויקי.
בימי השלטון הסובייטי המשיך חלק ניכר מיהודי העיר לעסוק במלאכה; קצתם התארגנו בקואופרטיבים ואחרים עברו לעבוד בבתי חרושת. בבית המשפט פעלה מחלקה יהודית ביידיש וכמה בתי ספר התנהלו ביידיש. בין מלחמות העולם עזבו יהודים רבים את העיר בשל תהליכי התיעוש והעיור שחלו בברית-המועצות, ובשלהי שנות השלושים התגוררו בה כ-9,200 יהודים – כ-20 אחוזים מהאוכלוסייה.
הגרמנים כבשו את ביילאיה צרקוב ב-16 ביולי 1941. בשל קרבתה למסילת ברזל הצליחו ככל הנראה אלפי יהודים להתפנות מזרחה עוד לפני כן. ב-5 באוגוסט 1941 הורה ראש העיר ליהודים שנותרו בעיר וביישובים הסמוכים להתייצב במשרדו לרישום. באותו חודש רוכזו היהודים מביילאיה צרקוב ומיישובי הסביבה במחנה השבויים מס' 334; המחנה הוקף בגדר תיל והפך למעשה לגטו.
בין 19 ל-22 באוגוסט 1941 רצחו אנשי זונדרקומנדו 4A קרוב ל-500 יהודים, וב-6 בספטמבר 1941 רצחו עוד כ-3,000 יהודים. באמצע ספטמבר 1941 רצחו הגרמנים 68 יהודים שנתפסו לאחר חיסול הגטו.
