המכון הבין-לאומי לחקר השואה

באמצע שנות השלושים של המאה העשרים חיו בבלווי כ-400 יהודים – קרוב לחמישית מתושביה. רובם עסקו במסחר. כמחצית מתשעים החנויות בעיירה היו בבעלות יהודים וכן שניים מתריסר המפעלים המקומיים. אחד משני הרופאים בבלווי היה יהודי. בעיירה שררה אווירה ציונית, צעירים רבים הצטרפו לתנועת בית"ר, לשומר הצעיר-נצ"ח (נוער צופי חלוצי) ולתנועות חלוציות אחרות, ועשרות מהם עלו לארץ-ישראל.
ב-1940 עברה בלווי לשלטון סובייטי. ב-14 ביוני 1941 נאסרו והוגלו למחנות ריכוז סובייטיים כמה עשרות תושבים, ובהם יהודים. עם פרוץ המלחמה בין ברית-המועצות לגרמניה ב-22 ביוני 1941 הצליחו כחמישים יהודים לברוח לתוך ברית-המועצות, וכ-150 פליטים יהודים ממקומות אחרים בלטוויה הגיעו לבלווי.
ב-2 ביולי 1941 בשעות הבוקר פינו השלטונות הסובייטיים את העיירה, ובצהרי היום כבש אותה הצבא הגרמני. רוב הצעירים היהודים התגייסו לקורפוס הלטווי של הצבא האדום, וכעשרים מהם נפלו בקרב. היהודים נצטוו לתפור טלאי בצורת מגן דוד ועליו הכתובת "יודה" (Jude) על גב בגדם העליון ומקדימה, בצד שמאל של החזה.
באמצע יולי 1941, בפקודת הגרמנים, הקים מפקד המשטרה המקומית גטו בעיירה. מקומו נקבע ברובע הצועני המוזנח, שעד אז התגוררו בו רק יהודים מעטים, והוא הוקף בגדר תיל. בגטו התגוררו יהודים תושבי העיירה ויהודים שהובאו מהכפרים הסמוכים. מן הגטו נלקחו היהודים לעבודת כפייה. מפעם לפעם היו פורצים לגטו שוטרים שיכורים, חוטפים נערות יהודיות ואונסים אותן. כמה מהגברים היהודים נכלאו בבית הסוהר. רב הקהילה הרב דוד נח קובנט (Kovnat) ואנשי שמאל יהודים הוצאו להורג.
גטו בלווי חוסל ב-8 באוגוסט 1941. יום קודם לכן נלקחו גברים יהודים ליער צלמיני (Celmini), מרחק חמישה קילומטרים מהעיירה, ונצטוו לחפור עשרה בורות. למחרת הגיעו מריגה לבלווי 18 אנשי היחידה הליטאית קומנדו אראיס, ובעזרת המשטרה המקומית הוציאו את כל היהודים מבתיהם. ליהודים נאמר כי מעבירים אותם לפלשתינה, והם התבקשו לקחת עמם את כל דברי הערך. הנשים נלקחו למחסן, ותושבות מקומיות עשו בהן חיפוש אחרון. בתחילה הובאו ליער תשע משאיות ובהן נשים, זקנים וטף. הם הושלכו אל תוך הבורות ושם נזרקו עליהם רימונים ונורתה עליהם אש תת-מקלעים. את הבורות כיסו באדמה, ומקצת הקרבנות נקברו חיים. לאחר מכן הובאו הגברים למקום ברגל ונרצחו גם הם. על-פי ההערכות נרצחו במקום כ-500 יהודים, כ-250 מהם ילדים. כומר לטווי מקומי הסתיר בביתו ארבעה יהודים, אך רק אחד מהם נותר בחיים.