המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בתחילת שנות העשרים של המאה העשרים התגוררו בבלוניה כ-1,200 יהודים – כרבע מכלל אוכלוסייתה. הם התפרנסו בעיקר ממסחר ומלאכה. בעיירה הוקמו סניפים של מפלגות ציוניות ושל אגודת ישראל. הילדים היהודים למדו בחדרים ובבתי ספר פולניים ממלכתיים. בבלוניה פעלו קורסים ללימוד השפה העברית וחוגים לספרות ולדרמה.
בלוניה נכבשה בידי הגרמנים כבר בימים הראשונים למלחמה. מיד התחילו חטיפות יהודים לעבודת כפייה ושוד רכוש. בסתיו 1939 מונה בבלוניה יודנרט, ובכל האמצעים הדלים שהיו ברשותו ניסה להקל את מצבם של היהודים המקומיים ושל כ-600 פליטים שהגיעו אליה. ביזמת הג'וינט הוקם ועד לעזרת הפליטים והמגורשים והוקם מטבח ציבורי לנזקקים.
הגטו הוקם בסתיו 1940. בתחילת 1941 חיו בו כ-2,100 יהודים בתנאים קשים ביותר.
הגטו חוסל בין 17 ל-19 בפברואר 1941, וכל היהודים גורשו לוורשה ומשם בקיץ 1942 למחנה ההשמדה טרבלינקה.