בשלהי שנות השלושים של המאה העשרים ישבו בבליניצ'י כ-800 יהודים – כרבע מכלל אוכלוסייתה. בימי השלטון הסובייטי המשיכו יהודים רבים לעסוק במלאכה; קצתם התארגנו בקואופרטיבים. אחרים עבדו בפקידות ואחדים פנו לחקלאות. בעיירה פעל בית ספר ממשלתי ביידיש.
בליניצ'י נכבשה בידי הגרמנים ב-6 ביולי 1941. מספר לא ידוע מתושביה הצליחו להימלט מזרחה לפני כן. בשבועות הראשונים לאחר הכיבוש ערכו הגרמנים רישום של האוכלוסייה היהודית בעיירה. היהודים הצטוו לשאת מגן דוד ולסמן את בתיהם ונשלחו לעבודות כפייה. בספטמבר 1941 עצרו הגרמנים כ-150 גברים יהודים ורצחו אותם בתעלת נרופל (Neropl), סמוך לעיירה.
היהודים שנותרו בעיירה, ואִתם גם יהודים ממקומות אחרים בסביבה, יחד כ-600 נפשות, רוכזו בגטו שהוקם באחד מרחובות העיירה. הגטו לא גודר, אך נאסר על תושביו לצאת מתחומו והופקדה עליו שמירה של המשטרה הבלרוסית.
הגטו חוסל ב-12 בדצמבר 1941, כשרצחו הגרמנים את תושביו בתעלת מכי (Mkhi).
