המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בראשית המאה העשרים חיו בבראילוב כ-3,700 יהודים. בפוגרום שעשו בהם חיילי הצבא האוקראיני ב-10 ביולי 1919, בזמן מלחמת האזרחים ברוסיה (1920-1918), נרצחו 26 מיהודי העיירה ונאנסו יותר מ-100 נשים. באמצע שנות העשרים נמנו בעיירה כ-2,400 יהודים, שהיו רוב התושבים בה. הם עסקו במלאכה ובמסחר, אך בשנות השלושים עברו רבים מהם לעבוד בבית חרושת לסוכר. בעיירה פעלו "מועצה יהודית ממלכתית" ובית ספר יהודי שהתנהלו ביידיש.
הגרמנים כבשו את בראילוב ב-17 ביולי 1941. בעיירה נותרו כמעט כל תושביה היהודים, פרט לאלה שגויסו לצבא האדום. ביום הכיבוש הראשון נרצחו 15 יהודים. עד מהרה חויבו יהודי בראילוב לשאת על החזה והגב טלאי מגן דוד צהוב ונאסר עליהם לצאת מתחומי העיירה וליצור קשר עם האוכלוסייה הלא-יהודית.
כעבור זמן מה רוכזו יהודי בראילוב בגטו וחויבו בתשלומי כופר בכסף ובחפצים. נאסר על יהודיות בגטו ללדת, ומי שנתפסה – כל משפחתה הוצאה להורג. לפי פקודתו של גראף (Graff), ראש מיפקדת הגטו, יצאו כל יום כ-1,000 מאסירי הגטו לעבודות שונות כגון ניפוץ אבנים ותיקון כבישים. רבים מהם נורו בזמן העבודה בידי השומרים. בגטו הוקם יודנרט בראשותו של יוסיף קוליק (Iosif Kulik).
ב-13 בפברואר 1942 לפנות בוקר רוכזו כ-1,600 מתושבי הגטו בכיכר השוק שלפני הכנסייה הקתולית. בבתי היהודים נעשה חיפוש, והמסתתרים והחולים שנמצאו נרצחו במקום. בכיכר נעשתה סלקציה; 800 בעלי מקצועות נדרשים ובני משפחותיהם הוחזרו לגטו, והאחרים הובלו לבית הקברות היהודי ונרצחו שם. במהלך האקציה היו כמה ניסיונות התנגדות. ראש היודנרט, שהגרמנים הציעו לו לשוב לעיירה עם משפחתו, סירב, וגורלו היה כגורלם של שאר היהודים.
נוסף על בעלי המקצוע נותרו בבראילוב עוד כ-200 יהודים במקומות מסתור. ב-23 במרס וב-18 באפריל 1942 נרצחו בשתי אקציות כ-480 יהודים.
גטו בראילוב חוסל ב-25 באוגוסט 1942, באקציה שנרצחו בה 503 בני אדם ובכללם 286 מיהודי העיירה שברחו לגטו ז'מרינקה שבאזור השליטה הרומני ויחידת ס"ס החזירה אותם משם.