המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין מלחמות העולם חיו בברזנה כ-2,400 יהודים – יותר ממחצית תושביה. הם התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה. בבעלות יהודים היו טחנות קמח, מנסרות ושני מוסדות הלוואה וחיסכון. בעיירה פעלו חדר מתוקן, בתי ספר של הרשתות "תרבות", ציש"א ו"יבנה" ושתי ספריות יהודיות. בברזנה פעלו סניפים ותנועות נוער של רוב המפלגות הציוניות וקבוצה של הבונד.
אין פרטים על קורות יהודי המקום בימי הכיבוש הסובייטי, מספטמבר 1939 ועד יוני 1941.
הגרמנים כבשו את ברזנה ב-6 ביולי 1941. על היהודים הוטל תשלום כופר, הם חויבו לשאת סרט זרוע ועליו מגן דוד, וגויסו לעבודות כפייה בעיירה ובסביבותיה. שלוש מאות צעירים יהודים נשלחו לקוסטופול, ואחרים – למוקווין (Mokwin) הסמוכה.
ב-6 באוקטובר 1941 הוכנסו כ-1,500 מיהודי ברזנה לגטו סגור, מגודר ושמור. לידו הוקם גטו נוסף - גטו פתוח וקטן יותר , שנועד למאות בעלי מקצוע ומשפחותיהם. באמצע יוני 1942 הובאו לברזנה יהודים מכפרי הסביבה, ומספר התושבים בשני הגטאות עלה לכ-3,000.
שני הגטאות חוסלו ב-25 באוגוסט 1942. שוטרים גרמנים ואוקראינים הוליכו את יושביהם לבורות שנחפרו בדרך למלינסק (Malynsk), ורצחו אותם שם. כ-200 יהודים, ובהם כאלה שהיו במחנה העבודה בקוסטופול, ניסו להימלט או להסתתר, אך רבים מהם נתפסו או הוסגרו בידי האוקראינים ונרצחו. כמה עשרות מהנמלטים מברזנה הקימו יחידה לוחמת, בעלת נשק, שסייעה לבורחים, הענישה משתפי פעולה וחיבלה במסילת הברזל שהוליכה בין רובנה (Rowne) לסרני (Sarny). קצתם הצטרפו ליחידות פרטיזנים סובייטיות.