המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו באופטובייץ, עיירת נמל על גדת הנהר ויסלה (Vistula), כ-150 יהודים שהיו כחמישית אוכלוסייתה. רובם התפרנסו מעבודת אדמה, וקצתם היו סוחרים זעירים וחנוונים, בעלי מלאכה או עובדי נמל.
הגרמנים כבשו את אופטובייץ ב-9 בספטמבר 1939. באותה העת היו בה כ-120 יהודים. בשבועות הראשונים לכיבוש הטילו הגרמנים על יהודי המקום כופר גבוה, החרימו את רכושם, פינו אותם מבתיהם וריכזו אותם ברחוב אחד שהפך לגטו. פעילות ציבורית, תרבותית או דתית נאסרה, והיציאה מהגטו נאסרה אף היא. הצעירים היהודים גויסו לעבודת כפייה, רובם בהטיית מי הנהר דונייץ (Dunajec).
עד 1941 הגיע מספר היהודים בגטו לכ-240, עם בואם של פליטים מיישובי הסביבה.
ב-9 בנובמבר 1942 עשו שוטרים גרמנים ואנשי ס"ס וגסטפו אקציה באופטובייץ. בגטו היו באותה העת יהודים מעטים, רובם קשישים וחולים, וכולם נרצחו. רוב האחרים נמלטו בעוד מועד לכפרי הסביבה, אך נתפסו בתוך ימים אחדים, והגרמנים רצחו גם אותם.
ב-20 בנובמבר 1942 גילו הגרמנים בונקר של 36 צעירים וצעירות חמושים בנשק. לאחר קרב נהרגו כולם.