המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם חיו בברנובקה כ-1,500 יהודים – כ-25 אחוזים מכלל אוכלוסייתה. בימי השלטון הסובייטי נסגרו החנויות הפרטיות בעיירה, ובתי תפילה הפכו למועדונים או למוסדות תרבות. ב-1926 הוקמו בברנובקה "מועצה יהודית ממלכתית" שעבודתה התנהלה ביידיש ובית ספר ביידיש. לקראת שנות השלושים חוסל המסחר הפרטי בעיירה, ותושביה היהודים הועסקו במוסדות ממשלתיים ובקואופרטיבים.
הגרמנים כבשו את ברנובקה ב-10 ביולי 1941. היהודים נכלאו מיד בצפיפות גדולה בגטו שכלל כמה בתים קטנים ברחוב ז'בוריצקי (Zhaboritski). הם חויבו לשאת סרט שרוול לבן שעליו מגן דוד, נאסר עליהם ללמוד ולהתפלל, וכל מגע עם האוכלוסייה המקומית נאסר באיסור חמור. חפצי הערך נשדדו מהם, ובכל בוקר נשלחו יהודים לעבודות כפייה שונות. בגטו שרר רעב.
ב-19 ביולי 1941 נרצחו במרכז ברנובקה 74 גברים יהודים. כעבור שבועיים הוציאו הגרמנים בשלוש משאיות כמה מאות יהודים אל מחוץ לעיירה ורצחו אותם. אקציה שלישית בוצעה ב-19 באוגוסט 1941 במרחק כשבעה קילומטרים מהעיירה ונרצחו בה 180 בני אדם. אקציה נוספת הייתה ב-28 באוגוסט: בשעות הבוקר המוקדמות התחילו הגרמנים להוציא מבתיהם גברים יהודים באמתלה של בחירת אחראי מטעמם. אחרי ריכוזם הם הובלו מחוץ לברנובקה ונרצחו. באוקטובר 1941 נעשתה אקציה המונית נוספת. בנובמבר 1941 שולחו מקצת יהודי הגטו למחנה עבודה בנובוגרד וולינסק (Novograd Volynskiy). רציחות של קבוצות ויחידים נמשכו עד ראשית ינואר 1942.
אחרוני היהודים הוצאו מגטו ברנובקה ב-6 בינואר 1942; הם רוכזו לא רחוק מהעיירה עם יהודים מכפרים אחרים בנפה – כ-600 נפשות בסך הכל – ונרצחו בדרך לנובוגרד וולינסק.