המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בברנסק כ-2,200 יהודים – כשני שלישים מתושביה. מרביתם עסקו במסחר זעיר ומלאכה. בברנסק פעלו מפלגות ותנועות נוער יהודיות ציוניות, אגודת ישראל והבונד ומגוון של מוסדות דת וחינוך יהודיים, ובהם בית ספר של רשת "תרבות", תלמוד תורה ובתי מדרש. בפוגרום בקיץ 1937 הותקפו כ-100 יהודים. האירוע עורר הדים בעולם וגרר מחאות גם מחוץ לפולין.
ב-11 בספטמבר 1939 נכבשה ברנסק בידי הגרמנים, וב-25 בספטמבר הועברה לשליטת הצבא הסובייטי בהתאם להסכם ריבנטרופ-מולוטוב. עם כניסת הסובייטים לברנסק נסגרו או הולאמו חנויות פרטיות והופסקה הפעילות הפוליטית והדתית היהודית בעיירה.
ב-25 ביוני 1941, לאחר מערכה של שלושה ימים, שבו וכבשו הגרמנים את ברנסק. בשלושת הימים הללו הצליחו מקצת התושבים היהודים להימלט מזרחה לברית-המועצות. מיד לאחר הכיבוש הוחל בגיוס יהודים לעבודת כפייה, והיהודים חויבו לשאת טלאי צהוב. יהודי ברנסק נצטוו להקים יודנרט, ולאחר שמרבית עסקני הציבור סירבו להצטרף אליו, הועמד בראשו א' אשמין (Ashmin). הוקם גם שירות סדר יהודי.
ביולי 1941 הוקם בברנסק גטו פתוח. התנאים בגטו היו קשים ושררו בו צפיפות, רעב ומחלות. גברים יהודים גויסו לעבודות כפייה באמצעות היודנרט, ונשים ונערות שולחו לעבודה במשקים מחוץ לעיירה. אלה שעבדו מחוץ לגטו הצליחו להשיג מעט מזון בקלות רבה יותר מהאחרים.
בסוף 1942 נצטוו יהודי ברנסק לגדר את הגטו ולהתקין שער ומגדל שמירה. עם בוא הסתיו נפוצה בברנסק שמועה שבכוונת הגרמנים לחסל את הגטאות במחוז ביאליסטוק (על-פי החלוקה המינהלית הגרמנית), והחלו ניסיונות להכין מקומות מסתור ולהתכונן לבריחה. השמועה הגיעה כנראה מפי דן ירוחם, מבריח מזון מביאליסטוק. בתוך יומיים נמלטו מן הגטו כ-800 יהודים; קצתם נתפסו וקצתם חזרו לגטו בעצמם. יהודים שנשארו ביערות הצטרפו לפרטיזנים.
באקציה שהחלה ב-2 בנובמבר 1942 ונמשכה ארבעה ימים רוכזו יהודי ברנסק והועברו לגטו ביאליסטוק. כמה יהודים הצליחו להימלט ליער בדרך, וקצתם זכו שם לעזרתה של קבוצת נערים יהודים בראשותו של הרשל רובין. היהודים שהועברו לביאליסטוק גורשו משם כעבור יומיים למחנה ההשמדה טרבלינקה.
לאחר האקציה של נובמבר 1942 נותרו בגטו ברנסק כ-100 יהודים שהסתתרו בבונקרים. כ-70 מהם התגלו ונורו למוות בידי הגרמנים בשטח בית הקברות היהודי בעיירה.