המכון הבין-לאומי לחקר השואה

במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, בינואר 1941, נמנו בברץ' 316 יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כארבעה אחוזים. רוב היהודים היו סוחרים ובעלי מלאכה; היו בהם גם כמה בעלי בתי חרושת. הקהילה היהודית בעיר השתייכה לזרם הנֵאולוגי. הקהילה קיימה בית ספר יסודי.
בעקבות חקיקת החוק ההונגרי האנטי-יהודי הראשון בשנת 1938 התדרדר מצבם הכלכלי של יהודי ברץ'. בתי מלאכה ובתי חרושת שהיו בבעלות יהודים הופקעו בידי הצבא ההונגרי או נתפסו בידי תעשיינים מקומיים ממוצא גרמני, והעובדים היהודים פוטרו מעבודתם.
בשנת 1941 גויסו גברים יהודים לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי המיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944, מנתה הקהילה הנאולוגית של ברץ' 284 נפשות.
המנגנון המינהלי ההונגרי נשאר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על סמך תקנות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. החלק הדרומי של מחוז שומוג', ובכלל זה העיירה ברץ', נכלל באזור שהוכרז בראשית אפריל 1944 שטח צבאי סגור. בשל כך הוקם ב-26 באפריל 1944, בתוך יומיים, גטו ברץ', ויהודי האזור נצטוו לעקור אליו. נוסף על האוכלוסייה היהודית של נפת ברץ' העבירו הז'נדרמים ההונגרים לגטו זה גם 1,580 יהודים מדרום מחוז שומוג' וממחוז ברניה (Baranya). יהודי נפת צ'ורגו (Csurgo) וסיגטוור (Szigetvar) וכן יהודים משיקלוש (Siklos) ומנפת שיקלוש (שבמחוז ברניה) רוכזו בברץ' בטחנת הקמח אוניו (Unio) העזובה. ב-3 במאי 1944 הועברו כולם לבית החרושת המקומי ללבנים, וב-26 במאי הם גורשו משם לאושוויץ.