המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בראשית המאה העשרים התגוררו בגייסין כ-6,600 יהודים – כמחצית מכלל התושבים בה. יהודי העיר נפגעו קשות בשנות המהפכה ומלחמת האזרחים ברוסיה (1920-1918) ובמאי 1919 רצחו כנופיות אוקראיניות כ-400 מהם. בגלל המלחמה והפוגרומים עזבו את גייסין יהודים רבים.
בימי השלטון הסובייטי היו יהודים רבים לפועלים ולפקידים במפעלים ממלכתיים ובמוסדות סובייטיים, ומעטים עברו לחקלאות. בעלי מלאכה רבים התארגנו בקואופרטיבים. עקב תהליכי עיור ותיעוש בברית-המועצות עקרו יהודים רבים מגייסין לערים גדולות, ובשלהי שנות השלושים חיו בה כ-4,100 יהודים – כ-27 אחוזים מאוכלוסייתה. בשנות השלושים היו בגייסין בתי ספר שפעלו ביידיש ובית ספר יהודי להכשרת מיילדות ועוזרי רופאים.
עם פלישת הגרמנים לברית-המועצות גויסו כמה מאות גברים יהודים לצבא האדום, ומקצת יהודי גייסין הצליחו להימלט מזרחה. הגרמנים כבשו את גייסין ב-25 ביולי 1941. בתחילת אוגוסט 1941 נערך רישום של התושבים, והיהודים נצטוו להתרכז בגטו. הגרמנים והמשטרה האוקראינית התעללו בתושבי הגטו, שדדו את רכושם ואף רצחו כמה מהם. ב-12 בספטמבר 1941 נרצחו כמה יהודים בחיפושים שעשו שוטרים גרמנים ואוקראינים בבתיהם של יהודי הגטו.
ב-16 בספטמבר 1941 עשו הגרמנים אקציה בגייסין. לאחר סלקציה שנעשתה בבילינדייבקה (Bilindievka), לא הרחק מהעיר, נרצחו שם כ-1,500 מיהודי הגטו ו-29 יהודים מהעיירה לדיז'ין (Ladyzhin), והיהודים הכשירים לעבודה הוחזרו לגטו. בסוף 1941 הועברו לגטו גייסין יהודים מהכפרים שבסביבה.
במהלך 1942 היו בגטו עוד אקציות: בינואר נורו למוות 150 יהודים, ובאוקטובר 1942 – 1,230 יהודים. הגטו חוסל בתחילת מאי 1943, עם הוצאתם להורג של 120 היהודים שנותרו בו.