המכון הבין-לאומי לחקר השואה

ב-1921 התגוררו בגרבוב 915 יהודים – יותר ממחצית אוכלוסייתה. בעיירה הייתה פעילות פוליטית של הציונים הכלליים, הרוויזיוניסטים, פועלי ציון-ימין והבונד, ופעלו בה ארגוני סעד. החרם הכלכלי בשנות השלושים פגע קשה בפרנסת היהודים, והסוחרים הזעירים נותרו חסרי כל. בשנת 1938 הגיעו הפעולות נגד היהודים לשיאן, יהודים הותקפו, ושמשות בתים נופצו.
בימי הכיבוש הגרמני סופחה העיירה לרייך והייתה לחלק מוורטלנד. בתחילת ינואר 1940 נמנו בגרבוב 967 יהודים, ובכללם 142 פליטים. בראשית 1941 נוספו עליהם עוד כ-400 יהודים מן העיירה הסמוכה לנצ'יצה. היהודים עבדו בעבור הגרמנים בסדנאות שונות, בעיקר במתפרות. רבים התפרנסו מהברחה ומסחר בלתי חוקי.
בפברואר 1941 הוקם בגרבוב גטו. יהודים שנמלטו בראשית 1942 ממחנה ההשמדה חלמנו שבקרבת מקום הביאו ידיעות על ההשמדה ההמונית של יהודי ורטלנד. הרב המקומי, יעקב סילמן, שקיבל את הידיעות, שיגר בינואר 1942 מכתב להנהגת יהודי לודז' והזהיר בו מפני הגורל הצפוי ליהודים. בפברואר 1942 נדרשו יהודי גרבוב לשלם לגרמנים מס גולגולת לפני שילוחם לחלמנו. על-פי אחת העדויות שהגיעו לוורשה החלו יהודי הגטו לאגור בנזין מתוך כוונה לשלוח יד בנפשם לפני הגירוש. קבוצת יהודים אמידים נמלטה מגרבוב לגנרלגוברנמן, וקצתם נספו בדרך. יהודי גרבוב שולחו לחלמנו באפריל 1942.