המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בשנות השלושים של המאה העשרים ישבו בגרודז'יסק כ-3,600 יהודים – כ-20 אחוזים מאוכלוסייתה, שמנתה אז כ-17,500 נפשות. רוב היהודים התפרנסו מתעשייה זעירה, ממסחר וממלאכה ונעזרו באגודת סוחרים, בארגונים של בעלי מלאכה ובקופת גמ"ח. בגרודז'יסק פעלו מפלגות ציוניות, אגודת ישראל והבונד.
הגרמנים כבשו את גרודז'יסק ב-10 בספטמבר 1939. מיד עם הכיבוש הוחל בשוד רכושם של היהודים ובשילוחם לעבודת כפייה. לעיר הגיעו פליטים רבים מסביבת פוזנן (Poznan) וממקומות אחרים. בתחילת 1940 הוקמו יודנרט ושירות סדר יהודי. יהודי גרודז'יסק חויבו לשאת על הזרוע סרט לבן ועליו מגן דוד.
הגטו הוקם בסתיו 1940 והועברו אליו כ-6,000 יהודים, תושבי המקום ופליטים. הגטו הוקף בגדר תיל ותושביו התקשו להשיג מזון. כדי לסייע לנזקקים הקים היודנרט מטבח ציבורי ומדי יום ביומו חולקו בו מאות מנות מזון. כמו כן פעלה בגטו מחלקה סניטרית.
היהודים הועסקו במפעלים גרמניים ובמשקים חקלאיים בסביבה. בקיץ 1940 נשלחו 100 יהודים צעירים למחנה עבודה בבלז'ץ שבמחוז לובלין להקמת הביצורים שעל קו הגבול בין גרמניה לברית-המועצות.
בין 12 ל-20 בפברואר 1941 גורשו כל יהודי גטו גרודז'יסק לוורשה. הותר להם לקחת מיטלטלים במשקל של לא יותר מ-25 קילוגרמים לאיש. בגטו נותרה קבוצה קטנה של 40 איש שהועסקו במפעלים גרמניים, אך גם הם שולחו לוורשה ביולי 1941, וממנה גורשו לאחר מכן למחנה ההשמדה טרבלינקה.