המכון הבין-לאומי לחקר השואה

ערב מלחמת העולם השנייה חיו בגרודק כ-1,500 יהודים – כשלושה רבעים מכלל תושביה. רובם התפרנסו מתעשייה, מסחר ומלאכה; אחדים מהם עסקו במקצועות חופשיים כמו הוראה ורפואה. על אף המצוקה הכלכלית התקיימה בגרודק פעילות יהודית ציבורית ערה, פעלו בה מפלגות ותנועות נוער יהודיות שונות ובהן תנועות ציוניות והבונד, וכן פעלו בה מוסדות חינוך ותרבות יהודיים ובהם בית ספר יידישאי ובית ספר של רשת "תרבות".
ב-12 בספטמבר 1939 נכנסו הגרמנים לגרודק, אך בשל מקומה ממזרח לקו הגבול המזרחי שנקבע בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב היא הועברה במחצית השנייה של אותו חודש לשליטת הצבא האדום. בעקבות זאת הולאמה הכלכלה ושונו סדרי החיים בעיירה.
ב-26 ביוני 1941 שבו הגרמנים וכבשו את גרודק, ומיד עם כניסתם לעיירה החלה ההתעללות ביהודים. זמן קצר לאחר הכיבוש נתמנה בגרודק יודנרט והוטל עליו לטפל בתשלומי כופר ובגיוס עובדי כפייה לפי דרישת הגרמנים.
באוגוסט 1941 הוקם בגרודק גטו שכלל כמה רחובות. הגטו חוסל ב-2 בנובמבר 1942; כ-1,500 תושביו הובלו עם יהודי עיירות האזור למחנה מעבר שהוקם בביאליסטוק, ואחרי שהוחזקו ועונו שם עשרים יום, גורשו למחנה ההשמדה טרבלינקה. רק מעטים מתושבי הגטו הצליחו להימלט.