המכון הבין-לאומי לחקר השואה

באמצע שנות העשרים של המאה העשרים התגוררו בגרוזוב כ-700 יהודים – כ-70 אחוזים מתושביה. בימי השלטון הסובייטי עסקו רבים מהם במלאכה, וקצתם התארגנו בקואופרטיבים. היו שהחלו לעבוד כפקידים במנגנונים הסובייטיים, ואחדים עברו לחקלאות. בגרוזוב הוקמו מועצה יהודית ממלכתית ובית ספר יהודי שהתנהלו ביידיש.
הגרמנים כבשו את העיירה ב-26 או ב-27 ביוני 1941. לאחר זמן מה כוסו בתי היהודים בכתובות “Jude”.
בספטמבר 1941 רוכזו כל יהודי העיירה והסביבה בגטו שהוקם במחנה צבאי סובייטי לשעבר, קוניוכי (Konyukhi), סמוך לעיירה. התנאים במקום היו קשים ושרר בו רעב.
הגטו חוסל ב-18 בדצמבר 1941; יושביו הובלו במכוניות ליער ונרצחו שם. 74 "בעלי מקצוע" (סנדלרים, נגרים וכיוצא באלו) ובני משפחותיהם נותרו בגרוזוב והתגוררו בשישה מבנים. ביולי 1942 הם הולכו למחצבת אבן מרחק כ-500 מטר מהעיירה ונורו למוות.